מבוך ליבי

בתוך מבוך בליבי אני תקועה.
בלי דרך החוצה. אין חזרה.
אתה מחכה לי ביציאה ואני כבר משתוקקת לראותך.
אבל כמה שאני מקווה וכמה שאני מתפללת, לא משנה כמה אבקש.
אתה תמיד תבחר בה על פני.

על הילדה שגבוה יותר ממני,
הילדה ששערותיה מתולתלות ושחורות,
הילדה שעיניה ירוקות ושפתייה אדומות.
אודם עברה וגס עליהן אבל לך לא אכפת.

אתה מסנוור, מהופנט.
העיקר לא אני, זה מה שהיא אומרת לך.
מכניסה למוחך ושוטפת אותו זיבולים.
ואז אתה אומר, כמו טוקי אחריה; העיקר לא את…

המבוך שיקר, אתה לא מחכה לי בסוף. אתה כבר הלכת. ואיתך ליבי כבן ערובה.