פילוסופיה

לולאה דרך גלימה לדרך
נקרע כול פעם חתיכה לדבר אחר
נחתוך לניגוב כאב העבר והווה
לפחות אני בדרך

נצעד דרך הכף רגל ועד מצח
כול צעד מקעקע את אישיותנו מחדש
כול שנייה משנה מהות מה היא
הזמן הוא סתירת אהבה

גולם לגולם בחולמו פרפר
אני אשב על המרפסת ואלמד
מידע מתרחב בקצב המהיר מאבולוציה
יום יבוא והמידע ישלוט

כשחושבים ומתעמקים אני בוכה בתוכי
כי הדרך היא אין סופית ובה אני הולך
נולדתי לכך אז אין סיבה ללכת
אבל גם אין סיבה להפסיק