רסיס קטן

החיים שלי בין הזבל,
כולם סביבי מתים.
מלאכים מנגנים בנבל,
למתים שלי שרים.

קללות רבות צפו,
עלו משום מקום.
הסתובבו סביבי ורצו,
משאירות אותי בדום.

או לב, לב, לב קטן,
איפה אתה עכשיו?
או לב, לב, לב קטן,
מה עבר עליך אז?

מגיל הגן דימיינתי חתול קטן,
נתנו לי אחד ונקשרנו בדם.
יום אחד הגיע, שכב הוא בלי לנוע,
דימיינתי שביד אלוהים נגוע.

הנה גדלה ילדה,
מעט, הרבה, שונה.
לבדה מסתובבת ברחובות,
מוצאת חברה דכאונית והן בוכות.

או רסיס לב,
למה אתה כואב?
למה אין סוף לסבל ולכאב?
למה עננים שחורים ולמה אין שום אור?
אולי הגיע זמני למצוא את מקומי ולגמור?
למה אתה כל כך אוהב לכאוב?
אולי אתה כמו אלה שהורגים אותי לרוב?
רסיס לב קטן,
איכן אתה, איכן.
רסיס לב קטן,
תשמור עליה כאן, בגן השמימי,
אבל אל תעורר אותה מהחלום האין סופי.