שיירת העצים שנכרתים
חוזרת הביתה ,
מרוצה שמחה.
אך פתאום אני רואה משהו שבראשי- לא מסתדר,
איך עץ נכרת-
ולאף אחד לא אכפת.
שיירת עצים בני יותר מ50,
שמספרים הרבה סיפורים.
נזכרת איך אבי סיפר, שהיה ילד,
צמרות העצים- היו נפגשים.
ירוקים ויפים, בני יותר מ50,
נעלמים.
תגובות (3)
ממש התחברתי לשיר …גם אצלי בבית הספר הרסו יער קטן שהייה מאחורי בית הספר כדי להרחיב אותו וגם לי זה צבט בלב {נהגתי לשחק שם אם חברי ,כאילו זה "היער הקסום "}
שיר יפה ^_^
תמשיך לכתוב …
תודה רבה ^~^
זה כל כך נכון וזה כל כך כואב כאשר עוקרים את העצים כאשר כורתים את הענפים אשר ליוו אותנו ו והיו חלק מהנוף שלא רק אורבני אלא גם גם חורש טבעי עצים מתנשאים לגבהים עצומים והיום הם פשוט לא קיימים – לי זה כואב מאד מאד אך אין עם מי לדבר חבל שזה כך – אבל זו המציאות !!!!!!