שיר חסר שם מס' 1
הקריאה נשמעת למרחק לא רב.
אבל הצרחה צורמת.
העצב, האכזבה, שלו, שלה, של כולם.
מגיעה- חזקה וכואבת.
ושוב משהו בראש נהרס.
נעלם הרצון להמשיך ולכעוס.
ואני כבר רוצה להמשיך מכאן.
אל מקום אחר, מלא בתקוות.
נעלמת תחושת הזמן.
הרצון לעוף שוב חוזר, ונושן
ואתה לא יכול להפריד ביני,
ובין השמיים שמעל ראשי.
לא משנה כמה דברים יקרו.
כמה אנשים בגללי יסבלו.
אני אגיע לשמים, חסרת רחמים.
ואפגוש אותה- אל מול…
השערים.
והקור שוב עוטף, את העור הכואב.
והאור לא כואב לי פחות.
אני שוב מחזיקה, בסכין מבריקה.
למה,אתם, נותנים לי רשות?!
אין לי שום, לראות אתכם שוב.
אם כך או כך אף אחד מכם לא ישוב.
ואני מסכימה, לקחת יוזמה.
לירות, לפרוש כנפיים,
ולעוף!
נעלמת תחושת הזמן.
הרצון לעוף שוב חוזר, ונושן
ואתה לא יכול להפריד ביני,
ובין השמיים שמעל ראשי.
לא משנה כמה דברים יקרו.
כמה אנשים בגללי יסבלו.
אני אגיע לשמים, חסרת רחמים.
ואפגוש אותה- אל מול…
השערים.
אני לא רוצה.
קחו אותי מכאן.
תנו לי רובה,
תנו לי שוט גאן.
תנו לי ללכת,
להצמיח הילה.
הכאב הזה-
הוא מעבר למה…!
כשנעלמת תחושת הזמן.
הרצון לעוף שוב חוזר, ונושן
ואתה לא יכול להפריד ביני,
ובין השמיים שמעל ראשי.
לא משנה כמה דברים יקרו.
כמה אנשים בגללי יסבלו.
אני אגיע לשמים, חסרת רחמים.
ואפגוש אותה- אל מול…
השערים.
אל מול השערים!
ובין השמיים מעל ראשי!
הקריאה נשמעת למרחק לא רב.
אבל הצרחה צורמת.
העצב, האכזבה, שלו, שלה, של כולם.
מגיעה- חזקה וכואבת…
תגובות (1)
אלין, זה שיר כל כך מרגש וכל כך כתוב מדהים.
התגעגעתי לכתיבה המהממת שלך :,)