שיר לשואה
החיים ממשיכים,
והלב מתגבר אבל הזיכרונות-
עלולים אותי לשבר
ילד קטן בסמטה חשוכה
אנשים חולים זועקים למנוחה
מכוערים! מזיקים!
רק עם תגים-צהובים-צהובים.
ברחובות מסתובבים
בפחד תמידי
מחכים למוות המיידי
רק רוצה לברוח, רוצה לצרוח
רוצה להתעורר מהסיוט הנורא
מהסיוט שבו כל עולמי הפך למרה שחורה
רק רוצה לברוח, רוצה לצרוח,
רוצה להתעורר מהסיוט האיום
שהלוואי שהיה רק חלום.
הצפיפות, הזוהמה,
המוות והגחמה מביאים אתם
את היאוש וההבנה
שאין עוד תקווה
ושהעם היהודי יחוסל במחנות ההשמדה
האלימות, הגזענות,
פשוט חוסר אנושיות
6 מליון, מספר בלתי נתפס
אין להם פנים, אין להם שמות
הם רק מספרים, לא ראויים לחיות
רק רוצה לברוח, רוצה לצרוח
רוצה להתעורר מהסיוט הנורא
מהסיוט שבו כל עולמי הפך למרה שחורה
רק רוצה לברוח, רוצה לצרוח,
רוצה להתעורר מהסיוט האיום
שהלוואי שהיה רק חלום.
איך הם יכלו
להרוג ילדים?
אין להם מצפון עמוק בפנים?
איך יכלו להסתכל על ילדם
ולהכניס לתא הגזים ילד בדיוק כמותם?
חיים הם חיים,
גם אם הם שונים
הזמן נשאר כמו פצע,
שעליו מלח זורעים
כשהגוף המשיך, אבל הלב מלא סדקים.
רק רוצה לברוח, רוצה לצרוח
רוצה להתעורר מהסיוט הנורא
מהסיוט שבו כל עולמי הפך למרה שחורה
רק רוצה לברוח, רוצה לצרוח,
רוצה להתעורר מהסיוט האיום
שהלוואי שהיה רק חלום.
תתעוררו, תתעוררו, תתעוררו……..
תגובות (0)