שיר

אדון לכל הדברים הכאובים הוא הזמן. המחשבה על העבר ועל כל הנשכחים, אנשים וחפצים, ממלאת אותי עצב כה אדיר שלעולם לא אוכל לבטא כהלכה במילים או במעשים. (היו כבר שאמרו שהזמן הוא העדשה המאפשרת לנו לראות כמה אנחנו אומללים). ועל כן השיר הזה, כמו אנדרטה עלומה מאבן מתפוררת לזכרו של אל זה או אחר, אינו אלא פירור שרובץ בצילה של יישות אדירת מימדים, בלתי נמנעת, כוללת ומכלילה.