My story
היום ,
בדיוק היום לפני שנה
בדיוק לפני שנה זה קרה.
אני זוכרת את הכל בבירור
אני זוכרת השפלות ,דמעות ,כאב
אני זוכרת לב שבור .
המחשבה על זה מכאיבה לי
פשוט שוברת אותי מבפנים
הצלקת הזאת עדיין כאן
האם תישאר לכל החיים?
האם כבר לא אחזור
להיות אדם רגיל כמו בעבר ?
למעשה , כבר לא
כי זה מידי מאוחר
אולי זה קרה ואולי כבר עבר
אבל עמוק אצלי בלב זה עדיין נשאר .
זה חרוט שם לנצח
חרוט לעולמים ,
זה מחריב אותי לאט לאט מבפנים .
זה שורט אותי חזק
וגורם לי לדמם בלב
וזה לא יפסק לעולם ומאז?
חלק גדול מחיי הוא הכאב.
תמיד אומרים שהזמן
הוא התרופה הכי טובה
אבל במקרה הזה..
אין שום תרופה .
אותם רגעים צרובים בזיכרון
אותם רגעים שבהם
החיים הפכו לאבדון
כל מי שרק ינסה להבין
לא יצליח לעולם …
הייתי לבד , רק אני ,
לבד מולם.
ההם שבגללם הכל כבר אחרת
האלה שהשאירו את אותה הצלקת
ומאותו מקרה..
הבנתי משהו שלא הבנתי לפני כן בעבר
שאני כלום,שום דבר, מלבד יצור מיותר
בלי משמעות , בלי נשמה ,בלי כלום
יצור מיותר בלי זכות לקיום.
אותו המקרה אצלי
כמו ארס של נחש
שמתפשט לך בדם
זה כמו רעל מסוכן
שלא הומצא לו נוגדן
וכל מי שרק ינסה לא יוכל
להוציא אותי מהדיכאון
כי הכל כבר השתנה בי
מאז אותו היום .
מאז אותו מקרה
נשארה לי אותה הצלקת
שבכל רגע בחיי
תישאר לי למזכרת
תגובות (2)
הזדהתי מאוד, ואני חושבת שכל אחד יוכל להזדהות עם הקטע מנקודת המבט שלו. למרות שהתאכזבתי כשלא כתבת מה המקרה עצמו.
רציתי שאחרים יוכלו להתחבר לזה גם , אבל עם מה שקרה לי לא יוכלו. ניסיתי להביע בכלליות על איך זה השפיע ליי מאז ולא יותר על המקרה עצמו , יש קטע שכתבתי על מה שקרה שאפרסם בהמשך .