שירים קטנים
היא בכתה ברגע בו כל מה ששמעה היה שקט.
היא בכתה ברגע,
בו הבינה ששקט זה לא בהכרח להיות לבד.
היא הגיעה למפגש בבגדים לבנים, והוא ניסה להמנע מלומר לה שלום. היא הריצה את אותן בדיחות, והוא נותר שקט. היא דיברה עם אותם אנשים, כשהוא לפתע הלך הצידה. והיא חזרה הביתה בוכיה, מבינה שלא אכפת לו ממנה כלל.
"מה את עושה?" שואלת חברתה עם הזוג עיניים. "הוא מפחד פחד מוות ממך."
בגידתך התבטאה
לא בכך שרצית לעזוב
אלא בכך שהיית מסוגל ללכת.
על רגלך אני כועסת
ולכן אין ביכולתי לבוא בטענות
לעצמיך אתה על שניסית.
רק על הצלחתך.
לחשוב שעצם זה שעזבת
אומר שגם כשהייתי אתך
הייתי לבד
זו המחשבה הכי גרועה
שמישהו יכול.
איך אוכל להאמין
באושר התמים
כשאני לא המפתח היחידי
לפתיחה.
ברזלים משתנים
החוקים שוב נבנים
חלודה אדומה
על סודו היקר.
אתה חד כמו עיפרון
כיף לכתוב אבל לא לגעת.
ולך אכתוב
אלף שירים לאל האהבה.
מה יודעים אני ואתה צער
כשבתפוח אנגוס
ואתה מוצא חן בעיניי אלוהיי.
ולפעמים נדמה לי
ואני אפול
ואתה נחש.
כשתהיה לבד תחשוב עליי
וכשיחסרו לך
כוכבים בעיניים.
אני יודעת ואני שותה
מים פעמיים!
ובכל מקרה היין
נגמר באמצע החתונה
ואני תוהה אם עליי
צריך הרצון לרצות סירה.
כמו הרוח הטוב בחלונך
יותר טוב לשכוח.
כשתהיה לבד תחשוב עליי
זכרונות קדומים לפרוח.
על פרח מי ונשיקה
ועל כיסא הנוח.
להרגיש שעומדים
ולא מזלזלים
כמעט כמו צעקה מהגרון
שוטפים את הפה עם סבון.
בעולם שבו הכל שעון
יש זמן להכל
כולנו בין התיק לתוק
נמחצים כמו חרקים.
תגובות (6)
זה כל כך מבולגן.
אני ממש אהבתי את זה :)
הו היי. לפי הכותרת קיוויתי שיבינו שאלו הרבה שירים קטנים ולא שיר אחד. בכל אופן ממש התרגשתי מתגובה ממך
"ולכן אין ביכולתי לבוא בטענות לעצמיך אתה על זה שנסית" – לא הבנתי את השורה הזאת,אשמח אם תסבירי.
השירים יפייפים.
אין כעס על ניסיון ההתרחקות אלא על הצלחת הניסיון. זה בסדר שהמוח אמר לו ללכת. אבל לא בסדר שהלב שלו הצליח. ותודה חח
את זה הבנתי,השורה הזאת פשוט לא מסתדרת לי- לכן אין ביכותי (ביכולת שלי) לבוא בטענות,לעצמיך (מה זה עצמיך?) ,אתה על זה שנסית ??
אין ביכולתי לבוא בטענות. סבבה. לעצמך אתה. כלומר אם עשיתי משהו בעצמי הוא עשה משהו בעצמו ולא אטען כלום לעצמו שעשה אותו. עצמך אתה עשית זאת. אך לעצמך לא אטען. לא אטען על כך שניסית. אין לי טענות שניסית. אם זה עושה הגיון..