אני רוצה לבכות, אך הדמעות לא יורדות.

כששברו לי את הלב בכיתי, כשפגעו בביטחוני בכיתי.
כשפגעו בכבודי בכיתי, כשפגעו במילים בכיתי.
לפעמיים כשהוכתי, הדמעות לא עצרו את עצמן.
כשהרגשתי קו אדום נחצה, הדמעות ירדו מעצמן.

עיניי נהפכו לאדומות באותן הרגעים,
חיי נשברו לרגעים.
פנים לחות וגרון מיובש, אף רטוב גם כן.
מרגישה שהחיים עוברים מקצה לקצה.

אך איתך זה לא קורה,
אני מביטה בעינייך ומשפילה את מבטי במבוכה.
עיניי לא אדומות, חיי לא נשברו אפילו לרגע אחד.
פנים יבשות וגרון רגיל, אף יבש גם כן
זה אמור לכאוב אך זה לא.

בורחת מהכול, מסתתרת המון.
נופלת מצד לצד, לא מפסיקה להפסיד.
מרגישה איך הלב פועם, איך הריאות לא מצליחות לנשום.
וללכת זה נותן לי את הכוח, להיות לבד רק ממריץ את הדם.

אני עוצרת לשנייה, לא מביטה לאחור.
שותה קצת מים ומנסה להפנים את הכול.
נושמת עמוק, מביטה למרום.
יושבת לשנייה וחושבת על הכול.
גרון יבש, האף רטוב. העיניים נעשות אדומות.
הדמעות יורדות מעצמן ולא עוצרות בכלל.

אך איתך זה לא קורה,
אני מביטה בעינייך ומשפילה את מבטי במבוכה.
עיניי לא אדומות, חיי לא נשברו אפילו לרגע אחד.
פנים יבשות וגרון רגיל, אף יבש גם כן
זה אמור לכאוב אך זה לא.

אך כך זה נגמר, בגלל דמעות שלא שלטו בעצמן.
באו ברגעים לא נכונים, אך ברגעיים האחרונים נעלמו.