הוא

כשלא רוצים לחייך,
יש חיוך עצוב.
כשלא רוצים לחנך,
יש בזבוז.
כשאין סיבה לדאגה,
נפש משתוקקת.
וכשאין אהבה,
אני משתוללת.

מי שאין לו דבר, חוץ מלב,
הוא עשיר.
מי שיש לו הכל, אבל מתרברב,
הוא עני.
מי שיש לו אותי, יחייך,
אולי.
מי שיש לו אותו, הוא יבכה,
בוודאי.

הוא תמיד יצחק,
בטוחה אני.
הוא תמיד ירצה,
אותי.
הוא לא ישתדל,
בשבילי.
אז בשביל מה הוא מנסה להרשים,
כלבה.
אז באמת בשביל מה?
בשביל מה?

רוצה הוא צעצוע, קטן, לשחק.
רוצה הוא לנוע, בי יזדקק.
רוצה הוא לשיר, הסולו נגנב.
אותו ישאירו עוד מעט בפח.

אני מחייכת, נראה שבעצב.
אני זורקת, כנראה שבשמחה.
אני מטיילת, במקום לאהבה.
אני סתם צוחקת, צחוק מרושע.
זהו, הסוף, קדימה לעבודה!