הפרח הלבן

פרח אדום עמד לו בגן
לא יפה,נבול ואומלל
מיד לידו שתלו פרח לבן
היה בו הכל
מהקול ועד המראה
בהחלט היה זה פרח נאה
הוא התחיל לדבר
והפרח האדום רק הקשיב
וחשב לעצמו מה להשיב
ולא שם לב כי בפרח הלבן
התאהב
ומלבו נעלם הכאב .

הפרח האדום התחיל להיות לבן
כל יום מעט
כבר לא היה הוא מוכתם בדם
לאט ,לאט
העצב מלבו נעלם
ומכל מילה של הפרח הלבן הוא פשוט נדהם.

הסתכל עליו שעות
והקשיב לכל מילה
ולפני שהבין מה קרה
גילה מה היא אהבה.