הצלקת שנשארה

אני מסתכלת בתמונות ישנות שלך, שכל כך אהבתי להסתכל עליהם.
אני זוכרת שצחקתי מכל דבר שאמרת.. בהתחלה שתינו התלהבנו, ושמחנו שהכרנו אחד את השני
אני זוכרת שאני אמרתי לך שאתה מדהים ושאני כנראה לא אצליח לשרוד בלעדייך..
אני זוכרת שרציתי עוד מהחיבוקים שלך.
אני זוכרת שהתחלנו לדבר פחות
אני זוכרת שלאט לאט זה לא מה שזה היה פעם
אני זוכרת שכמעט וכבר לא ענית לי והתחלת לסנן אותי
אני זוכרת שהיו ימים שבכלל לא דיברנו..
אני זוכרת שבאתי ואמרתי לך שאני לא רוצה שזה יהיה ככה, וניסינו מהתחלה..
אני זוכרת שזה נהרס יותר ממה שכבר הרוס..
אני הבנתי שאתה בכלל לא רצית להכניס אותי לחייך, ושההתלהבות הראשונה שהייתה כבר לא תהייה אפעם.
אבל הזיכרון הזה כבר לא צורם לי, הוא כבר לא הורס אותי, עליך התגברתי …כי זמן מרפא, והצלקת שנשארה, אומרת שאני זאת שהכניסה אותך לחיים שלי,ושאני למרות הכל עדיין אהבתי אותך.
אני לא שונאת אותך, למדתי לקבל את זה כי אלו החיים שלך ובסופו של דבר אני יודעת שרק אתה הפסדת..
אבל אני שמחה שנתת לי תקופה של שמחה ואהבה