שמי ארגמן
לפני הקרב, הרוח נושבת בשקט מעל לראשי,
אהובתי, מכתב זה אני כותב לך- רק כגופייה לגופיה.
הכוכבים מעל המחנה- מזכירים לי את עייניך הנוצצות,
והאדמה- החמה והנעימה, את רכות שפתייך.
הרובה החם, מיד לאחר יריה- מזכיר לי את לחייך,
הסמוקות והחמות לאחר קפה חם, או עוד תענוג של בוקר,
חברי לקרב, למוות, לפח. למלחמה הענקית שלקחה אותי ממך-
שרים איתי שירי אהבה, על עיינים כחולות ושיערך היפה.
שמי ארגמן, שקיעת הדמים,
נוצעת מבט במצחינו, מזיע-
רואה אותנו נלחמים, לא חוזרים.
נופלים על השטח- מגיעים לרקיע.
ברגע שהבור כבר מתחיל להיחפר,
אני רואה את ידיין עוזרות לי לקום, להיכנס פנימה- ולירות.
הם רצים, מפטחדים, עם פרצוף מאולץ- להחזיק חזק את הבכי בפנים-
ורק את, להבדיל מסיגר ומקטרת, עוזרת לי להישאר בחיים.
ככה אני יודע שאת, שאת תמיד איתי- אהובתי,
יקירתי, אולי המלחמה, תיקח אותי כבנה!
תאמץ אותי ותביא אותי לרקיע,
אך בגן עדן אחכה לך
שמי ארגמן, שקיעת הדמים,
נוצעת מבט במצחינו, מזיע-
רואה אותנו נלחמים, לא חוזרים.
נופלים על השטח- מגיעים לרקיע.
שמי ארגמן, שקיעת הדמים,
נוצעת מבט במצחינו, מזיע-
רואה אותנו נלחמים, לא חוזרים.
נופלים על השטח- מגיעים לרקיע.
תגובות (1)
היו קצת שגיאות, ומידי פעם לא הבנתי אם את פונה לבן או לבת,
אבל זה יפה,
ואהבתי ת'פזמון ^~^