׳לזכור הכל׳

׳לזכור הכל׳

״אני זוכר הכל,
שומר בליבי. 
נוצר עמוק,
חורץ בנשמתי.

אני זוכר אותך,
את כל כולך.
בליל קיץ,
ובבוקר חורפי,
את תמיד תהיי כאן בשבילי.
מנה מגופי,
חתיכה מליבי,
פיסה מנשמתי.

אני זוכר אותך,
יותר מכל דבר אחר.
מתאמץ לא לזנוח,
ולאבד אותך למען גבר עיוור.

אני זוכר את ריח שערך,
המתוק מכל טעם.
את פנייך המסמיקות,
שהאדימו בכל פעם.
את שפתייך המתוקות,
וורודות להפליא.
כל מילה ונזיפה,
כל מגע ונשיקה,
שאי פעם גרמת לי.

אני זוכר את עינייך המנצנצות,
ירוקות ומבריקות,
כאלף שמשות זוהרות.
הניצוץ בהן מעולם לא נעלם,
הוא אינו בורח,
מתמודד עם העולם.

יותר מכל אני זוכר את קולך,
כל צליל, תו והבהרה.
בלילה נהגתי להאזין לשירתך.
בשבילי הייתי מלאך שנשלח מלמעלה,
ללטף, לאהוב, לתמוך
ולעזור להמשיך הלאה.

אולם גם כשאינך לצידי,
אני עדיין יכול לחוש את רוחך לידי.
את נשימתך על צווארי,
כשהתכרבלנו עייפים.
מותשים מהימים, מהשנים, מהחגים.
נלחמים על חלומות,
מחברים גשרים שבורים.

רצוני הוא לבקש ממך בקשה בודדה,
הישארי כפי שאת, אהובתי היקרה.
המשיכי להילחם על ערכייך,
אל תחדלי להיאבק על חלומותייך.
התקדמי גם אם נדמה שמאוחר,
רכבת אחת חלפה, 
אך השנייה בדרכה אלייך.״