שיר ישן
אשב בצל עצי
המניב פירות
ואמרר על מה שהיה
ומה שאמור להיות.
עייפה נפשי
וכבד המשקל
על כתפיי.
מחנק הלב,
דמעות שקטות,
נהר זולג בלי די.
כוחי נגמר
בהנדת עפעף.
כוחי נגמר, ואינו.
לכל המבקשים
להמיט עליי קלון,
לא הפעם,
לא היום.
פירות עציי
נרקבים מעליי
ואני ממתינה,
לשיטפון.
תגובות (0)