שלשלאות
עטים שלא עוזרים,
חברים לא מכירים,
סכינים מביטים,
אותי שוב דוקרים.
שריטות ארוכות,
שלשלאות שקושרות,
לא עוזב את הכלא,
לבד, בין הקירות האלה.
גיהנום מסביבי,
שדים תוקפים אותי,
החשמל שורף את גופי,
מענה עד מותי.
המציאות היא כמו חלום,
כמו סיוט, שבא פתאום,
אבל הכאב הוא אמיתי,
הכאב הורג אותי.
תגובות (4)
אני כל כך מכירה את ההרגשה הזו. זה פשוט שורף אותי מבפנים. אני מרגישה כאילו אני נמחצת על ידי הקירות, (לא מבחינה קלאוסטרופובית) ואני קשורה, לא יכולה לצאת. זה פשוט חונק.
שיר כל כך מדהים, עם כל כך הרבה משמעות, והבנה.
וואוו, בהחלט מעביר את ההרגשה
המילים אובדות בפי.
אני מכירה את ההרגשה לגמרי. כבר אין לי מה לומר לך, שלי כבר אמרה מה מרגישה.