שקר קטן, שקר לבן

את חייה בשקר,
שקר לבן,
הרי זה ברור שאת לא רוצה להיות הילדה העצובה,
אז שוב את משקרת,
על עצמך,
על משפחתך,
משאירה רושם של חיים טובים,
למרות כל המילים, כל העקצוצים,
עדיין החיוך המזויף מרוח לך על הפנים.

את אומרת שזה לא רע,
זה רק עוד שקר קטן,
זה לא שאת שונאת את משפחתך
את פשוט מתביישת,
אז את משקרת,
שקר קטן, שקר לבן,
חיוך מזויף, וצחוק מאולץ.

את לא עצמך,
וזה מה שחוסם את דרכך,
את אומרת שאת עצמך את אוהבת,
אבל זה ברור שהיית רוצה להיות מישהי אחרת,
אז שוב את מתאפרת,
ושוב את שיערך צובעת,
ובגדים כמו של כולן לובשת,
משאירה רושם של מישהי נחשקת,
למרות הצחקוקים, הלחישות,
עדיין החיוך המזויף מרוח לך על הפנים.

את אומרת שזה לא רע,
זה רק עוד שקר קטן,
זה לא שאת שונאת את משפחתך
את פשוט מתביישת,
אז את משקרת,
שקר קטן, שקר לבן,
חיוך מזויף, וצחוק מאולץ.

את לא בוכה,
אולי זה בגלל שאת לא נותנת לכם את ההנאה.
את מחייכת,
צוחקת,
משאירה אחרי רושם של מאושרת,
למרות שמבפנים את מתרסקת,
את אומרת שאת לגמרי שמחה,
אבל זה ברור שהיית רוצה להיות מאושרת בגלל מי שאת,
אז את שוב לובשת את החיוך המזויף,
מתאמנת על הצחוק המאולץ,
משאירה רושם של מישהי שמחה, אמתית,
למרות כל הכאב, וכל העצב,
את משחקת עת עצמך מאושרת.

את אומרת שזה לא רע,
זה רק עוד שקר קטן,
זה לא שאת שונאת את משפחתך
את פשוט מתביישת,
אז את משקרת,
שקר קטן, שקר לבן,
חיוך מזויף, וצחוק מאולץ.