תותים

תותים.
איך שבא לי, תותים.
איך שבא לי..
לעמוד במטבח שלך
ולחתוך את התותים לריבועים קטנים.
להכניס אותם לתוך קערה
ולשפוך עליהם דלי שמנת.
וכף סוכר. כמובן.
שיהיה לנו מתוק.

איך שזה תמיד מצחיק אותי,
כשאתה מתעקש,
שאני אחתוך את כל הקופסא.
למרות שיש לזה טעם אחר למחרת.
אבל אתה כזה עצלן..
ולי לא אכפת,
שיישארו תותים.
אולי לארוחת צהריים.

כמה נעים זה..
לקום בצהריים.
כמה נכון הוא חיבוק,
של תריסים סגורים.
מגע של סדינים עייפים.
כמונו.
נו.. רק עוד קצת.

תותים.
איך שבא לי תותים.
איך בא לי לנסוע עד אליך
באמצע הלילה בגשם.
שתאסוף אותי,
מתחנה הומה מידי.
שנעצור בדרך..
לקנות תותים.

ושיהיה לי קר.
ותחמם אותי.
תפשיר בי חלק חלק,
עד עצמות נשמה.

שכבה אחר שכבה,
אסיר בפניך.
קליפה אחר קליפה.
עד שאשאר חשופה למולך.
משהו נקי כל-כך.

איך שבא לי תותים.
ולהיכנס אליך לשמיכה.
ושתחייך אליי,
עוד לפני הכפית הראשונה.

איך בא לי,
שתזכיר לי..
שאנחנו לא באמת צריכים תותים..
בשביל שיהיה לנו..
מתוק.