תחליטי את….

לא רציתי להרגיש ככה.
איך כל מילה שלה גורמת לבטן שלי להתהפך וללב שלי לפעום בחוזקה.
לא משנה מה היא אומרת לי, אני תמיד נופל.
אני תמיד מתפרק, אבל רק מבפנים.
ואני יודע שקשה לה, והיא לא יודעת עד כמה גם לי.
ואני מנסה להישאר חזק..כדי להראות לה שאני מסוגל.
אני לא אפס, ואני לא חסר תועלת. ולפעמים מחליא אותי לדעת שככה היא חושבת.
אני שונא אותה אבל אוהב אותה באותו הזמן.

אני שונא להרגיש ככה.
אני יודע מה היא חושבת ומה היא מרגישה כלפיי למרות שהיא תמיד מכחישה.
אז אני לא תמיד שם בשבילה , ואני שונא את עצמי על זה.
אני שונא שהיא מרחמת על עצמה. אבל אני מבין אותה.
אני שונא איך שהיא גורמת לי להרגיש. אבל אני יודע שאני הייתי עושה בדיוק כמוה.

ואני יודע שקשה לה, והיא לא יודעת עד כמה לי.
אני אוהב אותה כלכך, היא הבן אדם הכי חשוב לי בחיים.
היחידה שיכולה לגרום לי לבכות. זאת היא , היא ורק היא.

ואיך אחרי כל השנים שלא בכיתי , שהייתי חזק, שכלום לא הרס אותי, כלום לא שבר אותי.
היא.. במילה שוברת אותי, נוגעת בי, מפרקת אותי.
שונא אותה.
שונא את איך שהיא גורמת לי להרגיש.

ואולי זה בגלל שהיא היחידה שנשארה לי. היחידה שהחזיקה מעמד.
הרי כולם הלכו ממני. אף אחד לא באמת נשאר.
ולמה אני בוכה? נימאס לי.
נימאס לי ממנה.
נימאס לי ממני.
נימאס לי מהם.
נימאס לי מהעולם הצבוע.
ונימאס לי מהחוקים של העולם הצבוע.

ולא יודע עד כמה אני עוד מסוגל להחזיק.
כוח הסבל שלי הוא אדיר, אני רק צריך להחזיק עוד קצת מעמד.
עוד מעט זה יגמר..אני מקווה.
שונא את החיים שלי.
אוהב אותה.
שונא אותה.
מאוהב בה.
מתעב אותה.
אני כבר לא יודע מה להחליט.
אז יש לי רעיון.
תחליטי את….