תקווה
בין כל החיילים
השריונות, המגינים
התקווה אחרונה למות
והיא תצעד בראשונה.
אבל כולנו כבר נפלנו
התלחם היא באויב מר?
אבל תמנו כבר כולנו
התתייצב היא על משמר?
ההוי נקרא, אהה ארצנו
אם נישא קינה או מאמר?
ותען התקווה ותאמר
לא כי עשה נעשה
וגם אם כוחנו נגמר
נילחם במה שיש.
התחזקו מאוד אפוא
עוד דרך ארוכה לפנינו.
בין כל הפרשים
המרכבות, הקצינים
את הדם תתיז החרב
והתקווה עמוק בלב.
אבל חצי מורים כבר בלבנו
התצל ממכת צר?
אבל נסוגונו גם נחבאנו
התהיה לנו מבצר?
ולא ענתה התקווה אותם דבר.
התחזקו מאוד-מאוד
הפעם עד מותנו.
תגובות (3)
בהחלט מגיע לו לחיות. הוא מעולה. כתוב בשפה גבוהה (יש שיגידו שזה לא טוב, אני לא מסכימה) ויפה, מלא בתוכן מעניין ולא שחוק.
יש פה קטע שלפעמים יש חרוז ולפעמים אין, וזה די מעצבן וקוטע.
חוסר החריזה הוא בגלל המבנה (למרות שמבחינתי לחרוז הכל, פשוט אין לי כמות בלתי-מוגבלת של חרוזים. אני גם לא רוצה למחזר משירים קודמים כל הזמן).
בגדול כן, אני יודע שמרגישים את זה, אבל המשקל נשמר גם בלי זה, פחות או יותר.
נהדר.