׳בעקבות הארנב הלבן׳

׳בעקבות הארנב הלבן׳

״אני מניחה לראשי להעלות זיכרונות,
כאילו שלפתי אותם מתוך קופסה קבורה והיא מלאה בתמונות.
זיכרונות על זמנים שעברו,
על ימים שחלפו,
על מילים שנאמרו,
וסודות שנחשפו.
אני נאחזת בהם חזק כאילו היו חיים,
עם זרע של תקווה לשוב לראות את אותם פנים.
כאילו נפלתי לתוך מחילה, אני מרגישה כל כך אבודה, 
כאילו הלב הפך אפל והוא לעולם לא
יינצל .
נופלת מבעד לשנים,
נופלת בערפול חושים,
נופלת נופלת ללא מספר מונים,
נופלת כשכל הקשיים מצטברים.
נופלת אל תוך העלטה
נופלת לבדי, בודדה.
פשוט נופלת וזוכרת את אותה התחושה.
אני מאשימה אותך,
את הארנב הלבן שאותי פיתה ושבה, אחריו צעדתי ללא טיפת מחשבה.
לבסוף הוא אותי נטש,
וכשנפלתי את עיניו האדומות הוא רק לטש.
מביט בשעונו בקוצר רוח, 
ממהר להיעלם, לברוח.
וכאשר הגעתי לעומק הקרקעית,
נולדה בליבי הקר, תכלית.
עליה אני נאבקת בציפורי,
למענה אני מטפסת בשיני.
והיא רק לצאת החוצה,
לעלות מעלה ולהמשיך הלאה,
לראות מעט אור ולא רק אור ירח,
לצאת לחופשי ולהרגיש כיצד עתידי פורח.
ובעודי נופלת, נעה במעגלים,
ידי חיפשו נואשות אחר מושיע, אלוהים.
הן נאחזו בדבר היחיד שנותר,
כשכולם עזבו הוא היחיד שנשאר.
תקווה.
כמו ידיים איתנות היא משכה אותי,
בדאגה היא חבקה אותי.
מחדירה בגופי חוזק ועוצמה,
כוח רצון שלא ייכנע,
אמונה לדבוק במטרה.
אינני כמוך, הארנב הלבן, תמיד ממהר, לשם ולכאן.
אינני מנסה להילחם נגד הזמן.
אולם כמוך היני ממשיכה, נעה לשם ולכאן.
אך מסרבת לדעת לאן.״