–

פרחים קלועים, מטפחות זהובות
הנהירה הגדולה, הדחיקה
ריחות גן העדן, שמלות טובות
דגל מונף, סמל, יש רעש, אין שתיקה.

לאט
לאט כולם נסוגו
נמוגו.

דמעה זולגת, לחיים ורודות
עונת האפרסק, הנערות הבודדות.
אין צבאות, אין אזעקות הכל שקט
לוקחים תנופה ומתחילים לרוץ.
נערי החוץ.

רחבה גדולה, נשק חבוי
שביל מעוקל, כמה מטרים.
אולי כמה קילומטרים-
מי יודע.

כוס כחולה, שני מקלות
מוסיקה שקטה, ניגון של נבל
זוהי שעת העצב, שעת האבל.

מאה שקל, כסף לא חסר בכיס,
להתחיל ללכת ברגל זה מכעיס.
ידיים שלובות, אקדח שחור
שריקת כדור, נסוגים לאחור.

מפילים מטבעות, מהמרים,
אצלנו בין האצבעות ממלאים את החורים.

זאת השתיקה הארוכה ושביל האבנים,
אותם טיולי לילה, חיילים חולמים.