Photograph מתורגם (שיר נושא לסיפור "כאב של לוחמים")
לאהוב יכול לפגוע,
לאהוב יכול לפגוע, לפעמים,
אבל זה הדבר היחיד שאני יודע.
וכשזה נהיה קשה,
את יודעת שזה יכול להיות קשה לפעמים,
זה הדבר היחיד שגורם לנו להרגיש חיים.
אנחנו שומרים את האהבה הזאת בתמונה,
אנחנו יוצרים את הזכרונות הללו למען עצמנו,
במקום שבו העיניים שלנו אף פעם לא יעצמו,
לבבות אף פעם לא ישברו,
זמנים קפואים לנצח,
עדיין…
אז את יכולה לשמור אותי
בתוך הכיס של הג'ינס המשופשף שלך,
לאחוז אותי קרוב
עד שהמבטים שלנו יפגשו,
את אף פעם לא תהיי לבד,
חכי לי שאחזור הביתה.
אהבה יכולה לרפא,
אהבה יכולה לתקן את הנשמה שלך,
וזה הדבר היחיד שאני יודע.
אני נשבע שזה יהפוך לקל יותר,
תזכרי את זה בכל חלק ממך.
וזה הדבר היחיד שאנחנו לוקחים
איתנו כשנמות.
אנחנו שומרים את האהבה הזאת בתמונה,
אנחנו יוצרים את הזכרונות הללו למען עצמנו,
במקום שבו העיניים שלנו אף פעם לא יעצמו,
לבבות אף פעם לא ישברו,
זמנים קפואים לנצח,
עדיין…
אז את יכולה לשמור אותי
בתוך הכיס של הג'ינס המשופשף שלך,
לאחוז אותי קרוב
עד שהמבטים שלנו יפגשו,
את אף פעם לא תהיי לבד,
חכי לי שאחזור הביתה.
ואם תפגעי בי, זה בסדר, מותק, אלו רק
מילים מדממות.
בתוך הדפים האלו את רק אוחזת בי,
ואני בחיים לא אתן לך ללכת.
חכי לי שאחזור הביתה.
חכי לי שאחזור הביתה.
את יכולה לשים אותי בתוך השרשרת שלך
שאצלך מאז שהיית בת שש-עשרה,
לצד פעימות ליבך, איפה שאני אמור להיות,
תשמרי את זה עמוק בנשמה שלך.
ואם תפגעי בי, זה בסדר, מותק, אלו רק
מילים מדממות.
בתוך הדפים האלו את רק אוחזת בי,
ואני בחיים לא אתן לך ללכת.
כשאני רחוק,
אני אזכור איך שנישקת אותי מתחת
לפנס ברחוב השישי,
שומע אותך לוחשת לי בטלפון,
"חכה לי עד שתחזור הביתה".
תגובות (2)
מדהים
ואוו מהממם!! אהבתי את הכתיבה שלך את כותבת יפה ומסוגנן! אבל מה שהכי מפריע לי זה שאת לא ממשיכה את הספר "הזמנים שחלפו,וזיכרונות שניצברו" גם הוא ספר מהמם ואני לא מבינה למה את לא ממשיכה אותו ודרך אגב אני קוראת חדשה ואת הראשונה שקראתי את כל ספריה:)