והינה… היא מתקרבת יותר…
היא הלכה באפלה בעתיות… עם גלימה המכסה את פנייה…. לחשה לעצמה…
"דינג דונג… הפעמון מצלצל והינה את בורחת מהצל…" הילדה המשיכה ללכת… וחייכה חיוך קטן…
"דינג דונג… הפעמון מצלצל והינה את בורחת מהצל…." המשיכה הילדה ונהייתה יותר ויותר חיוורת… ולפתע נהייה חמים מהצפוי…
האש הייתה מסביבה והילדה המשיכה ללחוש לעצמה אותו משפט… ונינעה את ראשה,
גלימתה הפכה לזהובה כשמש… היא הורידה את כובע… ועייניה היו לבנות כמו השלג….
"והינה….. הצל מתקרב…." המשיכה הילדה לומר בלחישות ונעלמה באפלה החשוכה…
הכול חזר להיות אותו יער ירוק.. עם הפרפרים וכול החיות…
שאלתי את עצמי…. מה עומד לקרות…?
לקחתי את מעילי השחור והכנסתי את ידיי לכיסים, חבשתי את הכובע צמר והלכתי אל האפלה החשוכה גם אני…
תגובות (7)
וואו, זה ממש מצמרר! אהבתי את ההתחלה מאוד!!
למרות שזה קצת לא מובן, מה קרה אחר כך… כאילו הבנתי שמדובר בילדה אחרת, אבל למה יער, ומה קרה לשתיהן, מה הקשר בניהן?
הייתי שמחה אם היית מרחיבה ומפתחת יותר את העלילה,
בכל מקרה, רק הערה אחת: "בעתיות" = באטיות.
תמשיכי לכתוב! D:
אוהואואהואוווווו זה מצמרר ומדהים ~.~
חחחח תודה לשתיכן! ו… neomy.k הבנתי למה כתבת את זה אבל יש פה מין קטע שבכוונה זה טיפה לא מוסבר… אבל עדיין תודע על תגובתך!
אוקיי (:
את הולכת להמשיך את זה?
אולי כן…? אולי לא….? חחחח לא יודעת אני אחשוב… כי זה אמור להיות קצר ולעניין אבל אני לוקחת ברצינות את מה שאת אומרת… אני אחשוב על זה :)
שיהיה בהצלחה בכל מקרה, אני חושבת שיש כאן הרבה לאן לפתח את זה, אבל זו בחירה שלך! את כותבת מעולה (=
תודה שוב :)