הסיפורים של נטע די אנג'לו
חמש שנים אחורה. הייתי בן אחד-עשרה. בן הקפיץ אותי הביתה. הוא היה עם יד אחת על ההגה וגם קצת שיכור, אבל אני לא דאגתי. "שיחקת אותה שם, עם האידיוט ההוא." […]
כולנו עמדנו על חרטום הספינה. הידיים שלי טופפו בעצבנות על המעקה. העליתי את ארגו שתיים לאוויר. התוכנית היתה פשוטה מאוד: אנחנו נעוף בגובה של סקילה ונפוצץ כל ראש שיתקרב אלינו. […]
התעוררתי על הזריחה. זה היה היום הראשון לחופש הגדול, לפני כיתה ז'. הדבר הראשון שעשיתי היה לבחון את כף ידי. הצלקת בצורת כוכב זעיר הייתה צהובה יותר מהרגיל. היא נראתה […]
הרבה שנים עברו מאז שהחצויים ניצחו את קרונוס, אבל משרתיו עדיין משתוקקים לנקום. אחרי שלושים שנה, אחד ממשרתיו הנאמנים של קרונוס מנסה לנקום בעשרה חצויים שנולדו בואו יום, באותה שעה… […]
~קיירו!~ בואו ננסה לארגן דברים מהקל אל הכבד:1) מפלצות פלשו למחנה החצויים ועכשיו הן מחזיקות בשבי את כל מי שהיה שם (יופי, בכל מקרה לא אהבתי שם אף אחד).2) אנחנו […]
בוקר. איכשהו הצלחנו לשכנע את אימא של מירנדה שתיתן לה לבוא איתנו לאולימפוס (וקיירו לא איים אפילו פעם אחת) ועל הזריחה התקדמנו למנהטן. "ג'וש, אולי פשוט תנסה לזמן לנו פגאסוסים." […]
"אההההההה!" זאת היתה קריאת הקרב של ג'וש וניק כשהם רצו לעבר המפלצות. בתוך שנייה הם חיסלו קיקלופ אחד, אבל ארבעה גדולים פי כמה נשארו. "זה למען המחנה!" צעק ניק וטיפס […]
"אימא שלי סיפרה לי שאני חצויה כבר בגיל ארבע." היא התחילה להסביר אחרי שהערתי את כולם. "משום מה, גם אחרי שידעתי לא תקפו אותנו הרבה מפלצות." "אז למה אף פעם […]
יצאנו מהמחנה. מולנו היתה הארגו שתיים, שאין לי מושג איך הצליחו להוציא אותה מבונקר תשע, וכולם כבר עלו עליה וחיכו לנו. "תעלו כבר! ההפלגה מתחילה!" צעק אלינו ריי. "וטימי, אתה […]
~מרנה~ עד שחשבתי שחיים של חצויים לא יכולים להיות דפוקים יותר, גיליתי שזה דפוק יותר ממה שיכולתי לדמיין. הערב ירד, והטיפוסים הרגילים התחילו לצאת לרחובות. יותר מפעם אחת היינו צריכים […]
אל תאמינו למה שאתם שומעים, רוב החצויים לא אמיצים באמת. חניכים התחילו לצרוח ולרוץ לעבר הביתנים (בעוד בני ארס רצו לכיוון השני) ורק היו טרף קל לכלבי השאול שהרסו את […]
כמו שמרנה אמרה – ארוחת הבוקר הוקדמה היום. כשהתיישבתי בשולחן שלי כל החניכים כבר אכלו. ניסיתי להרגיע את הדופק שלי, אבל כמובן שלא הצלחתי. מה גרם לצדפה להישבר ככה? לא […]
התעוררתי בשבע, שעה די מאוחרת בשבילי. לא חיכיתי ומיד קמתי. אפילו לא היה לי אכפת מגל הסחרחורת שתקף אותי. החלפתי מהר בגדים וצחצחתי שיניים כל כך מהר וחזק שכמה שיניים […]
היום הראשון בשנה החמישית שלי במחנה החצויים. קמתי, והראש שלי עדיין כאב מהמכה שחטפתי אתמול. זאת היתה דריאדה עצבנית במיוחד. "בוקר טוב." אמרתי, למרות שלא היה לי למי לומר. אני […]
קרבות רבים עברנואבל לא נעצור, מישינצח יצא גיבור.אחרי המלחמה יש קצת אהבה רק בואוניזהר מסכנה. נילחם עם האולימפוסלמען איזה טיפוס שקוראים לו זאוס, למען האולימפוסילחם פרסאוס ותמיד ינצח. נילחם ברשאים […]
היי, קוראים לי ג'וש. כן, כן, אני יודע: זה נראה לכם עוד פאנפיק רגיל על פרסי ג'קסון. אבל זה לא, וכל מי שחושב אחרת מוזמן לצאת מהסיפור הזה עכשיו. הרי […]
הגענו למקום האחרון במפה. מקום בשם סטלינסי קרדרסה, הכפר האבוד, תרגמתי בראשי. מוזר, קיסיה אמרה שהשם של הכפר הוא בשפה של הדרקונים. דרקונית, אפשר לומר. זה בטח עוד יכולת שיש […]
או-קיי. אחרי שארין חפרה לכם, הגיע התור שלי לספר. שכבתי על המיטה שלי במערה הפרטית שלי מתחת לביתן הפייסטוס*. השעה היתה בערך אחד-עשרה אבל לא הייתי עייף. אפילו לא קצת. […]
פרסי ואנבת' הובילו אותנו ביער. כבר חשבתי שהם הולכים להרוג אותנו. "איפה ה'דרך להשיג תחבורה' שלכם?" שאל ריי. "עוד מעט…" מלמל פרסי. "ו – " "הגענו." אמרתי בשקט, אבל כנראה […]
אחרי כמה שעות של משמרות הגיע הבוקר ויצאנו לדרך, ואחרי עוד שלוש שעות של טיסה, סוף-סוף הגענו ל… "יער האבדון." אמרתי. "מעניין למה קוראים לו ככה." "עוד מעט נגלה." ענה […]
האווירה בארוחת הערב היתה טעונה מאוד. רוב בני ארס נראו מעושרים מתמיד (וריי נראה כאילו הוא לא מאמין שאלו האחים והאחיות שלו) ואני ושאר בני אתנה הבטנו בהם בכעס, כל […]
הפעם היינו בני 4, ושוב טיילנו ביער. "נו, חייבים להיות פטריות דרקון כמו שוארדז ביקש." אמרתי, אה ושכחתי להזכיר שוארדז הוא ראש הכפר. "זה חייב להיות פה." "מה אתה חושב? […]
נכנסנו לבניין המרכזי וראיתי את פרסי ג'קסון ואנבת' צ'ייס, שני חצויים מבוגרים שעובדים במחנה. הם בדיוק בחנו מפה של המחנה, עד שראו את פנינו. "אה, מה כולכם עושים פה?" שאל […]
לא, לא יכול להיות שזה קורה. זה כל מה שעבר לי בראש בעודי קורסת על הברכיים ופשוט מתחילה לבכות. אני המדריכה של ביתן אתנה, אני אמורה להיות קשוחה וכל זה, […]
"אז מה התוכנית שלך, ארין?" שאל החבר השני הכי טוב שלי וזה שאני באמת מאוהבת בו, ג'ון. רציתי להגיד משהו, אבל אחרי שהבטתי בעיניו של ג'ון שחכתי מה. היה לו […]
כשפקחתי את העיניים שלי כל הגוף שלי כאב והראש שלי הסתחרר. הייתי במערבולת ענקית ולאט לאט נשאבתי פנימה. ניסיתי להתחמק מהמערבולת אבל משהו לכד את מבטי. ראיתי השתקפות של היום […]
אתם מכירים את זה שאתם מאבדים מישהו קרוב אליך, אבל אתם מרגישים קצת אשמה על זה שמישהו אחר יותר עצוב מזה ממך? אם לא, עוד מעט אתם תבינו למה אני […]
המפה היתה חרוכה כאילו שמישהו ניסה לשרוף אותה, הציור היה מחולק לכמה קווים שעברו דרך כמה מקומות ובסוף היתה מערה שהייתה מכוסה אבנים. "זאת מפת הדרקונים הקדומה." אמר קנדלי. "מה?" […]
חזרנו הביתה. בבית כבר חיכו לנו קנדלי וארפי. "טוב, אם כולם כאן הגיע הזמן להסברים." אמרתי. "ויש לנו הרבה מה להסביר, אבל אין לנו הרבה זמן אז כדאי שנמהר." אני […]
אני וארפי רצנו כל כך מהר שהרוח שרקה לי באוזניים, הראש שלי הסתחרר, נתפס לי כל הגוף והרגשתי שאני עומד להקיא. אבל לא עצרתי. "קפוץ!" צעק ארפי. "אל השיחים!" אני […]