הסיפורים של or19937
אני המסטיק על סולית הנעל שלכם. נגרר אתכם קדימה אך נידון להמרח על המדרכה. אני הסלע הבלתי ניתן להזזה שתוותרו על לנסות לגרור. אני הילד. הליצן. השחקן השולי בעלילה תקועה […]
יושב הוא בצל העץ האפל שעליו הם בצבע פחם. את החושך נושם, מהנוף מתרשם, פחמים נופלים בעל-כורחם. השמיים שחורים, והיו זוהרים, עד היום שנגמר בו כוחם. את עיניו הוא ירים […]
אשמה על הכל. על שהיה ועל שלא. על המחר ועל אתמול. אשמה שמנבאת לאנשים המחשבות, מאשימה אותי בכל מה שיכול להיות. אשמה על שאמרתי, אולי מעדתי בלשון. אשמה שלא הצלחתי, […]
סוער בין עמודיי. אני חושב שנזכרתי איך לכתוב. המילים בשחור על עורי הלבן מעוררות זכרונות קבורים. מחר אצמיח עוד גף חדש, צחור. אכתימו במשפטים. על גופי ניסוחיי כמו צלקות הם. […]
“אני חייב לחזור לסלדון, ברוק. ההורים שלי עדיין יכולים להיות שם!” הנער הגבוה לגילו מתעמת בתקיפות עם מנהיג מכון העיר פיוטר. הוא נראה מעט בטוח בעצמו, אך ברוק לא מתרשם […]
אני לא יודע איך לתת לכם להתקרב כי החומות בנויות, והימים ארוכים, והלילות שחורים ואני מוותר. ידכם מושטת לעזרה. אני רוצה לאחוז בה, וכל לבי אומר לי ‘כך עשה’; אבל […]
מעונן מעט כאן למעלה, אבל לי לא אכפת. אני נהנה מהרוח. לפעמים השמים בהירים, בוהקים. לפעמים הם שחורים ואיני רואה כלום. אבל לי לא אכפת. אני נהנה מהרוח. אני עף […]
הכל בעולם נראה כה גדול ואני מהתחתית עוד לא התחלתי לזחול. חלונות הראווה כה גבוהים ומאיימים האם יש בכלל טעם לטפס וליפול? אז אלמד לקשור חבל, אלמד בסלעים לאחוז. אני […]
זה נראה לפעמים שכולם מתקיפים. שכל מי שמקיפים אותי משתיקים את קולי, חוסמים את דרכי ומצפים לפרסים. אני לא מזדהה עם צנזור-הדיבור, אני לא מזדהה עם הטון הארור של אנשים […]
אין לי זיקה ואין לי גם קשר לכל שקורה מעבר לגשר. פני חתומות. בראשי מהומות, אך אין בי אמת. בארון עצמות. כך אדחה לעתיד את כל מה שמפחיד. אשליך הלפיד, […]
כגל בתנועה, שפל, גאות. בין דפנות הנהר התפרק בתמימות. הוא כעש ללהבה, דעתו נטרפה, עת דעך לאיטו בזרועות-עטיפה. בין דפנות הנהר נשקלו אדמותיו, וכיפת השמים סיפרה אודותיו. שוב סיפור כמות […]
מאחורי עדשה הכל נראה טוב יותר. אפילו מצבים מכוערים יכולים להיות פוטוגניים. כחוצץ בינינו לבין העולם, כחומה מפני פלישת המציאות. נגן על עצמנו פן תחתים את נפשנו בדאגות. חשיפה גבוהה, […]
תמיד אמרו לי שיש בי גדולה, והאגו גדל בלי שהוספתי מילה. על חיים שחלמתי מחוץ לאפלה לא השפיע גורל בו מילתי לא הוטלה. הימים שעוברים בלי שינוי של ממש, הם […]
I’m not appropriate. Hate me if you must. So reprehensible, You can’t even trust. They say I’m deplorable With a vindictive heart. They polished their rhetorics To a state of […]
Trapped inside. Chemical suicide. These shadows collide And crawl in my mind. I try to resist But the demons persist. Can’t scratch out the cyst, I get lost in the […]
מעצור כתיבה טמוע עמוק בתוך נפשי בימים אלו. אך גם בך, אויבי היקר, אשתמש ככלי לשבירתך! לא אתן לך עוד לשמור את מילותיי כלואות בתוך ראשי, גם בהיתכן היותן מילים […]
שווה לה לזכור? שווה לבזבז את הזמן, כשאחרית הימים כבר בדלת? דופקת חשבון על דלפק במלון שנסגר לפני עשרים שנה. היא כבר שכחה, היא כבר שכחה. שווה לה לשמור זכרונות […]
Yeah, it’s such a shit show My head is hanging down low My body moves so slow Shit show I find it hard to care I find it tough to […]
הרגע שנמאס, הרגע שהכול בראשי אובד. אני אובד עצות. כנראה שחטבתי את כל עצי-הדעת, כי גזעים כרותים של משפטים לא גמורים הם כל שנשאר בגני. ההיגיון כבר נסק אל-על, ואף […]
בכל יום שעובר האופק מיטשטש יותר ויותר גם האור בעיניי שהציג את דרכיי מאפיר יצורי בלהות מבין הגבעות מפלסים את דרכם אל ראשי יותר ויותר, לא יכול יותר. אני הבור […]
הוא היה שם מאז ומתמיד, צף באפלה. מרגיש אך באותו זמן לא חש דבר, גופו מכונס בתנוחה עוברית. את עולמו, אם אפשר היה לקרוא למציאות בה התקיים ‘עולם’, ניתן לתאר […]
“בג’וטו?!” קלייר צווחה על שפופרת מכשיר הטלפון. מה יש לך לחפש בג’וטו? אנחנו צריכים אותך כאן, בשביל מה עזבת אותי פה, כדי לשמרטף על הילד?!” היא דממה לכמה שניות ואחר […]
נעתי בין קתלים, בין מסדרונות אפופים ערפל. זה לא מפריע לי, אני לא משתדל. להרגיע ת’רוחות שמפריעות את נפשי. בתוך ראשי אני יודע אין כוח כבידה ואין גם קרקע יציבה […]