הסיפורים של קיסרית
נביולה נועצת בי אצבע ארוכה. "כמה זמן אתה לא חולם?" "לא יודע. כמה חודשים," אני מושך בכתפיים. "למה?" פרוקסימה מניח למכשיר כשאני נכנס לחדר, משאיר אותו על השולחן. החלומות שלו […]
היא שיכורה והוא קצת פחות. \"מה אם כל בעלי החיים רוקדים?\" הביולוגיה המשיכה משם. תיאוריות על דטרמיניזם גנטי מורחב ותודעת כוורת. (אבל זו הייתה בדיחה! היא צועקת והוא מושך בכתפיים. […]
יש כאן היסטוריה של אנושיות. או צבע. או חוסר אכפתיות. וזה מרהיב. כמעט לא מזהים את העיר. סימאק חזה את המוות שלה, וביחד איתו את מוות התרבות האנושית. רק רציתי […]
כשהיא התעוררה היא ביקשה שנקרא לה ז'נבה, ואז עברה על מאגרי הנתונים והשתתקה. הם חשבו שזו הייתה בדיחה לא מוצלחת, תוכנה שמישהו כתב באחד מהלילות במשרד כדי לצחוק על כולם. […]
היא מנסה לנשום ולפעמים אי אפשר (אבל לפעמים כן והיא לא יכולה שלא לצחוק ולבכות ביחד ברגעים שכן כי היא צריכה את זה כל כך ואין לה מספיק) האצבעות שלה […]
פעם האכלנו ציפורים בחלומות. היא דוחפת אצבע נוספת ונטע מקיאה עוד קצת. "תוציאי הכל." הידיים שלה מכוסות קיא ולא אכפת לה. גאד. אני שונאת את זה. (פעם אהבנו אותה אבל […]
הגרון שלה הוכסף. חלל הפה נצבע בדם. (והיא הייתה יפה כל-כך עם העיניים בוהות בתקרה ו) ר' מהגיאוגרפית הרגה את עצמה והבנות מבקרת איכות סגרו את הדלת כי הרעש הפריע […]