הסיפורים של sapir13
"כמה זמן ייקח להם למצוא אותך לדעתך, אם תעלה איתי למופע?" היא הצליפה בו את שאלתה בפעם השלישית. היא היתה אסופה בפקעת של סרטים צבעוניים שכיסו חלקים מסוימים בגופה, מה […]
קאמי לקחה את נ'ייתן וברחה. טוב, היא לא בדיוק ברחה, זה היה יותר כמו אתגר בשביל הזאבים שלה. – יום קודם לכן – "דילן, אנחנו יכולים לדבר לרגע?" קאמי אמרה. […]
הקוביות לא היו מושלמות בהתחלה של הכל. נשמע מופרך בהתחשב בכך שהן יודעות מה יקרה ואף יכולות להשפיע על אירועים מסוימים, לגרום לכך שיתרחשו או להעלימן מציר הזמן, אך זו […]
גם אם לא אכתוב עלייך שירים ומזמורי געגוע מפוארים; גם אם אעבור לילות וימים בלי קרבתך הקרה, בלי קולך השקט. גם אם יתפוס אותך אחר ואאלץ להילחם על מקומי- אעשה […]
ההמתנה לשובן של המילים היא תמיד הדבר הכי קשה. הן, בדומה לשאר העולם, איבדו עניין בי ואינן צריכות את קרבתי יותר. הייתי נעלבת, אך אני חוששת שלא הקדשתי להן מספיק […]
לפעמים השקט מכלה אותך. חודר לך אל מתחת לעור, לוחש באוזניים את כל מה שהעיניים מסרבות לראות. לפעמים הוא מצליח להשמיד אותך, ולפעמים לא. לא אם יש לך סיבולת חזקה. […]
הוא נכנס לחדר בשקט ומביט על קאמי בזמן שהיא ישנה, משתדל שלא לדרוך על הנקודות הרגישות שברצפת הפרקט כדי שלא תחרוק; גם כי הוא שונא את הרעש שזה יוצר וגם […]
אני אוהבת אותך כמו את עונת החורף, את כל הכירבולים שגנבנו ביחד ואת המגע הקריר של ידייך בזמן שחיבקת אותי חזק, כאילו שאוכל לעזוב אותך. אני אוהבת את הצחוק שלך, […]
היציאה לדרך חדשה אף פעם לא קלה, היא מרתיעה אפילו, חונקת אותנו עד צוואר בפחד מכישלון ואכזבה, אבל היא גם מכינה אותנו לקראת מה שעוד יגיע בהמשך. היא הרימה את […]
אני נאחזת במה שקיבלתי, שנייה, ועוד אחת, לא מרפה. אי אפשר להתעלם מהכאב המתוק שצורב אותי בכל פעם שאני חוזרת, חוזרת אחורה, כאילו כלום לא השתנה. אני עוצמת את עיניי […]
בחיים אחרים הייתי בוחרת בך, ואת אולי בי. הייתי מניחה שוב את הראשי על כתפך ובוכה בשקט את כל הסודות שאיני יכולה לספר לך, עמוק בלב. הייתי צובעת איתך קירות […]
המריונטה בכתה. אנשי הטיילת היו רגילים למראה, אך לשאר הולכי הרגל זה היה מחזה משתק. איש מעולם לא טרח להביט בפניה ולכן איש גם מעולם לא ידע שהיא שרויה בבכי […]
לפעמים כשאני לבד אני בוכה. הלחץ בחזה שלי כבר לא סוחב בעלייה. קוקטייל של צחוק ומרירות עובר לי בגרון וה 'היי' שאני נופלת לתוכו לא נותן לי לישון. לפעמים כשאני […]
מבין כל אותן המחשבות שתמיד חיפשתי מענה בשבילן פתאום התשובה היכתה בי- החדר קר כמו כל אותם הרגשות שהיו ביניהם, נקי מאושר או צחוק או אפילו טיפת חיוך קטנה; מלא […]
שמש הצהריים היתה שקרנית, כמו בכל השבוע. לא משנה כמה זמן הם ישבו שם, לא היה אפשר להרגיש אותה על הפנים. רק את הקור. השיחה בניהם נמשכה קצת יותר משעה, […]
תן לי לנשום לאט, דמעה ועוד אחת כדי שהכל יעבור יותר חלק שלא ניחנק חלילה הרי אסור לומר מילה נגד וגם אסור לומר מילה בעד אסור לבחור עמדה הרי כולם […]
את כל האהבה שלי שמרתי בקופסה ממתכת, כדי שתישאר קרה, כואבת לא רציתי שתמשיך לחיות באושר, שמא היא תחליט לשוב ולשלוט בי. את כל האהבה שלי שמרתי בקופסה ממתכת, אך […]
עוד משעות הלילה של יום האתמול היה אפשר לדעת מה הולך לקרות. אף אחד לא רצה להאמין -כמובן, הרי מי כן?- אבל כולם ידעו שזה עומד להגיע. הכאב תפס את […]
אל תפחד, לאורך הדרך תמיד אפשר לעצור, להתיישב, ובמקרה הצורך- ללכת לאחור. אין גבול לכמות הצעדים שאנו יכולים לקחת או לגודלם. לך איך שתרצה. אם תרגיש את אבני הדרך פוצעות […]
יש זהב מאחורי ענני הסערה האפורים האלו, והוא בוהק ויפהפייה וכואב. אני מושיטה את ידיי לעברו, רחוק- עד כמה שיש בכוחי להגיע, מנסה לתפוס אותו, לשחרר אותו מהדעיכה והסבל שגורמים […]
דלת הכניסה לחדר האחיות נטרקת מצד לצד, לאט, בקצב, כמו פעימות לב; כאילו היא יודעת מה קורה סביבה ומחליטה להצטרף אל האבל והכאב הפתאומי של כולם. כאילו היא אומרת "תתמקדו […]
היא בורחת אל חיים אחרים, טובים יותר, היא מקווה. הפצעים הפתוחים שלה שורפים מחדש בכל פעם שהרוח נוגעת בהם, מעקצצים, לוחשים על עורה, מנסים לשדל אותה לנוח כדי שיוכלו להחלים […]
הדמעות עולות אל עיניי לאט, מגרדות בקצה העפעפיים שלי, מכהות את ראייתי. ידיי משתוקקות לשפשף אותן, להעלים אותן, לקבור אותן בתוך לחיי כדי שאיש לא ייראה, אך אין לי כוח […]
האוויר כבד פתאום, וכבר קשה לי לנשום. הסמיכות מרחפת סביבי כמו שמיכה שאמורה להגן עליי מפני שריפה, אך היא עצמה מלאה בקרעים, נותנת לעשן לחלחל פנימה. הכל כאילו עף ברוח, […]
בוא נדבר, יש לי הרבה מה לספר. על מה שכואב, על מה שחרוט בלב. האם תקשיב? רק כמה דקות להתפרק, לשקוע- אני צריכה אותך רק כדי לצוף למעלה. אני לא […]
"לחלוק אהבה זה לא להפסיד חלק ממנה, אהבה היא אינסופית" (פיטר ראביט) הייתי צריכה קצת זמן לעצמי, עם עצמי. לבכות, להתפרק, להטיח את הראש בין הידיים, לצרוח. כל הכאב הזה […]
קשה להבין איך אדם משתנה בכמה שנים, ואפילו פחות- בכמה דקות. אף אחד לא מודע לכך תחילה- יש חשדות, כן, אך אתה מסרב להאמין לכך, לכך שיש בעיה כלשהי עם […]
חלומות כה גדולים, עמוק בחדרי חדרים, ואני רואה צל מסתכל עליי. האם הוא שלי או שלה, או בכלל של דמות אחרת שאיתנו? החומה רק עולה ועולה, נוטעת את שורשיה עמוק […]
מי אני מבין כל האנשים שנמצאים כאן? הקולות שבראשי מדברים בלי הפסקה. כל אדם ברחוב מקבל אישיות, שם, חיים מזויפים. כל אחד נהפך ל"מישהו" בשבילי. החלק המטריד הוא שאני אפילו […]
יש לי כל כך הרבה דברים בראש, מעיבים, מעיקים, רק מציפים ומציפים. המחשבות שלי לא מפסיקות לרוץ. שוב ושוב, מחפשות מקלט. מחפשות מקלט. הדמעות קרובות. כל כך קרובות. אף פעם […]