הסיפורים של SharonEitan
בלי משקפיים אני ממציאה עולם. אני לא באמת רואה אותך, אתה יודע. כשאתה מתקרב קרוב קרוב כבר אין לי ברירה. אני חייבת להסיר אותן. ואז זה כמו פעם עם הפזילות […]
לפעמים קורה שכפות רגלי נשארות על האדמה. הן מסרבות להינתק ממנה. והכל מאוד מחושב. רגעים שכאלה מתגנבים לעברי ומנערים את החלום שלי. אני יודעת שהפחד שם אוחז בי חזק. מחניק.
והכל מאוד מחושב. אך לא אצלך. את מיוחדת, נועזת, מסעירה. לא מפחדת משום דבר. זורמת עם האהבה שלך אלי. מקבלת את כולי חיה למעני. למעני הכל ייזרק הצידה כאילו לא […]
לו רק יכולתי לגמוע אותך לעד לא הייתי נשאר צמא אליך. צעדייך המתרחקים עלולים להשכיח את שהיה. אצבעותי זוכרות את ריחך, חלל פי עוד חש את נשימותיך, גופי מתנועע עם […]
ליום הולדתי ה-6 קיבלתי קופסה שחורה קטנה עם סרט. עיני אבדו בחשיכה הגדולה. אינסוף חרדות, ומבחוץ שמונה פינות וסרט משי. מצאתי נחמה באפילה שיודעת את סודי. וכשאמרתי די היא מצאה […]
כשהאור נוגע בעיני אני נלכד בחלומות. אני רואה רק אותך, שוכבת בחדר הקר שם, בקומה השניה. מעבירה את אצבעך על שפתיי שותה את כולי. אני חושב רק אותך אפי קבור […]
לראשונה הבחנו בה כשנכנסה מתנשפת לשיעור. "סליחה שאחרתי" אמרה. נפש לא ראתה אותנו, העיניים החזקות שלו, איך נצבענו באור ונמלאנו חיוך. כשהיא מרימה את ידה בשיעור, חולצתה מתרוממת קלות והקימור […]
היא אורגת מילים ומפריחה אותן כמו בועות, שנוגעות בי ברכות ומתפוגגות אחר שניה. אך מגען, עורי עדיין לח ממגען זמן רב אחר כך. אני עורג למילותיה מלטף אותיות כעיוור כי […]
כמה שבועות הספיקו לי כדי להבין שאין התאמה. אכן, לא הכרנו אותי ולא ידענו מי אני וכבר עבר. אינני יודע, אולי זה השלג השנוי במחלוקת שריפה את ידיי מכל העניין. […]
לא צָפיתי את בואו בשעה כה מאוחרת ועדיין… יכולתי להיעלם. הצצתי מבין השיחים חושפת את עצמי וכאילו לא רואה את שמתקרב. הוא ירה לעברי בודדות ואני, פצועה, התעלמתי מהרעש. בחשיכה, […]
פעם כשאבדה בבית הרגישה שהיא היא. רק היא ועצמה ואין אף אחד, רק היא לעצמה ואין עולם. היום היא לא יכולה ללכת לאיבוד. לפעמים היא מציצה החוצה מבעד לחרכי התריס […]
הבאתי סלע לעולם והוא ניצב לידי. צומח בקרירות שאני איני מסוגלת לחדור. זוהי מתנתי הנפחדת לעולם. אני מחליקה עליו את ידיי, ממששת את השלמות, תוקעת ברוך מסמר מברזל. מחברת לעד.
כשהנחת את ראשך בחיקי, גלגלתי ניחומים לעברך, ובעצם לי הם. לא לעריה ייחלתי, אך בה אתכסה. קצת קריר לי מדי פעם. הי, אני האחרונה להכחיש. ובכל זאת, קל לי יותר […]
איך קרה שדווקא לך עם המילים שנטועות גבוהה גבוהה בתוכך, זה קרה? קיבלת חבילה עטופה בדמי עם סרט. והשקט הזה נותר עד שהוחלף בגיבוב אותיות והברות. תל שממלא כל פינה, […]
אל השדה הגעתי במהירות גבוהה מדי, כהרגלי. אני צריכה ללמוד לנשום לאט גם כשממש לא בא לי. שקט השתרר בעולם וגופי עוד מיטלטל. ידיי עייפו ואיתן גם השמש. כבר 4 […]
״כדאי שתגיעי. הוא נפל היום.״ מודיע לי קולה המרוט של בטי. בלב כבד אני יורדת במדרגות ומטפסת על האופניים השחורים שלי. ברחוב הנטוש רק רעש אופניי החורקים נשמע. מרחיק ממוחי […]
איתי? אתה שומע אותי?" אני לוחשת. איתי שוכב דומם על המיטה למרגלותי. כמה ימים כבר עברו? בבוקר העלמתי בעט עוד יום מלוח השנה. אני מקרבת כורסה בלויה אל מיטתו ומתיישבת […]
לפני עשרים ושבעה ימים הגעתי הנה, ומאז אני מתבוננת, אך לא רואה דבר. עמליה מגישה לי תה חם ושתיקה מֵקֵלָה. איני יודעת אם כבר הצליחה להתרגל לביקוריי המתארכים. אין בפיה […]
המים מלחכים את ברכיי. ברגעים שכאלה אני אוהבת להשתעשע ברעיון שאני זקופה וגבוהה. לפתע אני רואה אותו קרב אלי. לעיניים זרות הוא נראה עדין, אך אני מכירה אותו אחר. אין […]
קולה מתערבב באפלה הסמיכה, "אני לא רואה אותך". שפתי לא-נוגעות מאחורי ברכיה. אני נושף ושומע אותה נושפת חזרה אלי. "אבל עכשיו אני יודעת איפה אתה". לשוני מטיילת על השוק שלה. […]
יערה שלי מתבוננת דרך החלון, אצבעה מלטפת ענף צעיר דרך זגוגית. "אני חייבת לצאת", כך היא אומרת, והקול שלה נישא כל הדרך ממרום גבה, מתגלגל על מותניה ומחליק אל תוך […]
טוני אוחז בעדינות במרפקי. ידו השמאלית ממששת דרכה אל פרק כף ידי. "זה מדגדג", אני מתפתלת. "אל תזוזי", מחזירות אותי עיניו החומות אל שולחן הניתוחים. אצבעותיו ננעלות עלי ואני רואה […]
גשם קרב תלוי באוויר. אל תוך העמק הכחול-ירוק אנו שוקעים יחד. ברקים רחוקים מבזיקים מולנו. אף פעם לא ראיתי ים בסערתו. יערה מצביעה על אבנים קסומות מתחת לרגלינו. בוראת יקום […]
הוא שם. כה ברור וכואב לי. ואני מתחילה לרוץ, לברוח הרחק ככל שאוכל. מתנשפת אני עוצרת בראש הגבעה החשוכה, משקיפה על המדרונות. אני רואה אותו במרחק. מפה הוא נראה כמו […]
כשאומרים לי שיש תקווה, ושכל הדברים נראים כמתכנסים בדיוק למקום הנכון, אז בדיוק אני מתחילה לבכות. אנשים שמדברים איתי על אור בקצה המנהרה לא רואים את הפיתולים בהם אני אובדת […]
אני רגיל לדממה מסביבי ורק בשקט שנוצר אני מסוגל לתפקד. רגיעה-לכאורה משמעה שהכל תקין ואין ממה לחשוש. אפשר להמשיך הלאה. בזכות הרגיעה זכיתי בהמון עצמות שנזרקו לעברי וזה רק הזין […]
בתוך הסירה אני מטלטלת. מעלה. מטה. במהירות רבה כל זה קורה לי. וטוב לי עם הגלים האלה. לא מקיאה בכלל. גם בלי הכדורים. נראה לי שהקברניט פה די מנוסה. הוא […]
הרכב נכנס בדהרה שקטה לחצר המוצלת. בכל בוקר היא פותחת את הדלת שלמה ובטוחה בעצמה, אך הפעם זה היה שונה. יום השואה בשבילה הוא יום ייחודי שבו לא עושים את […]
איזו הקלה לשמוע משפט שכזה. במחי מילים אני עולה מתהומות. ולא משנה לי בכלל אם באמת יותר קל לי, ואם אכן אני שלמה יותר עם עצמי לגבי מה צריך לעשות […]
מה אורזים כשבורחים מהבית? מברשת שיניים, מברשת שיער, גרביים ותחתונים. אה, וכמובן את חולצת הקארטה הירוקה שלי, כי היא כל-כך נעימה על הגוף. בורחת? לא, ממש לא. נראה לי שהתבלבלת […]