הסיפורים של Shula Malchi-Levin
בני הדור השני לשורדי המחנות בשואה, אנחנו, לא היינו "שם", אך השואה מעולם לא עזבה את ביתנו. נולדנו אחרי המלחמה, בארץ חדשה, בחיים חדשים, אך מאחורי הקירות הדקים של הדירות […]
כבר עברו שלושה שבועות והוא לא צלצל אלי. מוזר, חשבתי, בהתחשב בעובדה שהיה מתקשר אלי לפחות פעם ביום, והתחלנו להתראות לעתים תכופות. היה זה בתחילת שנות התשעים לפני כשלושים שנה. […]
Team spirit // Shula Levin The stormy and frozen water hit us mercilessly. I froze and my teeth chattered as I sent intermittent sentences one after the other in a […]
המים הסוערים והקפואים הכו בנו ללא רחמים. קפאתי מקור ושיניי נקשו כששלחתי משפטים קטועים בזה אחר זה בקול רם, יציב ורגוע אל בני בן ה- 12, שנשטף גם הוא בזרמי […]
היתה זו שנת 1985 ואני סטודנטית לדוקטורט. נסעתי בפעם הראשונה בקריירה שלי לחוץ לארץ, על חשבון מילגת השתלמות, שמיועדת אך ורק למטרה כזו מטעם האוניברסיטה, להציג את התוצאות הראשוניות של […]
היה זה בסולט לייק סיטי, סוף שנות השמונים, כשגרתי שם למשך שנתיים עם בני בן ה-12 לבדנו. חיינו שם בצמצום ובמשורה, בכל זאת, חיי סטודנטים. מהר מאוד התחברנו למקומיים, בייחוד […]
אני יושבת בחדר ליד המחשב ומכינה את העבודה שלי, מעבדת תמונות וסרטים, ופתאום חודר אל החדרים בום על קולי. הוא מחריד ודוהר בין אמות הספים, מגיר בתוכי פחדים כמו שענן […]
אני זוכר את הרכבת עומדת כבר בתחנה. זו היתה שעת אחר הצהריים, שנת 1963, רומניה. אבא ואמא שלי מיהרו עם כל המזוודות של המשפחה ואני ואחי הקטן השתרכנו אחריהם. אני […]
סיפור על החמצה // שולה לוין רוח קלילה של אחר הצהריים האפרורי הקריר והלח נשבה דרך צווארו החשוף של סטיב כהן, שיצא ממשרדי הסניף הבריטי של חברת הנפט אקסון בלונדון […]
שרון יצאה מדלת חדרה במוטל ששהתה בו באופן זמני עד לקבלת דירתה, אספה את שיערה הבלונדי הגולש ורכסה את מעילה האלגנטי. היא הביטה למעלה לשמים, הביטה בגבר שישב בסמוך לחדרה […]
נורה הזיזה בעדינות את היד שסוגרת עליה ולאט לאט כמתגנבת יצאה מהמיטה הזוגית אל השירותים היחידים של הבית. אור ראשון חדר בקושי דרך חרכי התריסים והאיר לה קצת את הבית. […]
"Freedom of Scotland" כך קראו לכרטיס הרכבת החופשי-שבועי שאחזה בידה שירה כשהגיעה לגלזגו. היא יכלה לנסוע בכל רחבי סקוטלנד ולעצור היכן שתרצה, לעלות חזרה לרכבת ולהמשיך עוד ועוד. היא לא […]
קו הייחוס // שולה לוין אֵין לוֹ בַּזִּיכָּרוֹן נִיחוֹחַ מַטְעַמֵּי מִטְבָּח שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה אֵין לָהּ מַתְּכּוֹן סוֹדִי שֶׁל אֹכֶל מְשֻׁבָּח בְּהַנְצָחָה אֶצְלָם הַסָּבְתָא הוּרְעֲבָה וְהִתְחַבְּאָה בְּתוֹךְ בּוֹרוֹת וְהַדּוֹדוֹת עָלוּ בַּעֲשַׁן […]
הזיכרון הראשון שלי מצביקה מתחיל משורות פלפלים חורפיים בחממות שלחוף ים המלח בשנת 1970. הייתי נערה נמרצת מהשירות הלאומי, וצביקה היה אחד מחברי הקיבוץ בגיוס קטיף פלפלים. כבר אז חיפשתי […]
בַּיּוֹם שֶׁהִגִּיעַ נִגָּשׁ הוּא אֵלַי הִבִּיט הַיישֵר אֶל תּוֹךְ עֵינַיי הוּא הָיָה אִיטַלְקִי כָּל כָּךְ אֲמִיתִּי וְאָמַר לִי: כָּל כָּךְ חֲבָל יָפָתִי! "מָה חֲבָל"? כָּךְ קְצָת גִּמְגַּמְתִּי לֹא הֵבַנְתִּי אֲבָל […]
החמצה נוסח שנות השמונים // שולה לוין יוֹם שִׁישִּׁי אַחַר צָהֳרַיִים נָעִים כִּיכָּר טְרַפָלְגַר בִּשְׁנוֹת הַשְּׁמוֹנִים דְּמוּיּוֹת מוּזָרוֹת פַּנְקִיסְטִים צִבְעוֹנִיִּים הַרְבֵּה תַּיָּירִים, אֲלָפִים שֶׁל יוֹנִים סַפְסָל מְסוּגנָן עָמוּס בְּנוֹפְשִים וַאֲנִי […]
אלימות יכולה להופיע בצורות שונות, בייחוד באקדמיה, לפעמים היא מופיעה כהתנכלות מרושעת. סיפורים של התנכלות של בכירים לחוקרים בתחילת דרכם קבורים עמוק בתולדות הקהילה האקדמית בכל העולם. בתחילת שנות התשעים […]
בשבוע האחרון לינואר 2020 קיבלתי שקית עם מתנות קטנות שנראו ממבט ראשון בלתי משמעותיות בעליל. על כל אחת מהמתנות האלה התנוסס לוגו החברה בה עבדתי בעבר, WATERS שמה. היו אלה […]