הסיפורים של zismanta
לא הייתי צריך להסביר את עצמי, רומי חסכה ממני את ההתפתלויות שבניסיון להסביר מדוע אני זקוק לעבודה ובדחיפות. וכך קרה שבשבועות עד פתיחת שנת הלימודים האקדמית מלצרתי במהלך היום, השתעשעתי […]
ישבתי על אחד הכסאות בחדר ההמתנה של מזכירות הפקולטה לחינוך. הבטן התהפכה והמחשבות רצו בתוך הראש במהירות רבה אבל כלפי חוץ לא ניכר שום זכר למלחמה שהתחוללה בתוכי. "כל מה […]
צעדתי בזהירות בדרך הצדדית, בנתיב שבחרתי לי להיות שביל הבריחה שלי. המשכתי עוד כשעה אחרי שהחשיך ואז התחלתי לחפש מקום מסתור שאוכל להעביר בו את הלילה. כמה מאות מטרים לאחר […]
תקציר הפרקים הקודמים: דידי וואן חי בחברה עתידנית, לאחר מהפיכת החינוך החדשה, שבה הציון שקיבלת בבחינות "ההסמכה" קובעים את גורלך לכל החיים וגם גוזרים מה יהיה שמך. דידי וואן פירושו […]
הסריקה היא פעולה יומיומית. אני מחויב אליה פעמיים ביום כחלק מחוזה ההעסקה שלי. אם לא אופיע בסריקה, אני צפוי לעונש של מאסר, וככל שמשך הזמן בין הסריקה להופעתי המחודשת יהיה […]
סדר יום של מטהר אשפה ממוצע נראה פחות או יותר כך: מתעוררים ב-04:00 לפנות בוקר, ההתארגנות תימשך כמחצית השעה. כפועל ממיין בקו האשפה יש להקפיד להגיע במדי עבודה הכוללים סרבל […]
זה תמיד מתחיל בקטן, שינוי שניתן לעיכול ולא באמת מזיז ליותר מדי אנשים וחוץ מזה התלמידים והוריהם היו מרוצים – פופוליזם מהסוג הזול ביותר. כל שנדרש היה להקטין את מספר […]
דידי וואן זה שמי, ההגייה תהיה זהה בכל מקרה אבל נכון לכתוב אותו כך dd1 אזרח מספר 8,953,812,773. אני בן 18 ונולדתי בשנת 2053, עשור לאחר מהפיכת המספרים. נו אתם […]
הסוף כבר כאן. אני מרגישה אותו בקצות האצבעות (שמתקתקות על המחשב) אבל השאלה הכי חשובה האם יהיה לסיפור שלי סוף שמח כמו בתסריט הוליוודי משוייף היטב או אולי סוף עצוב. […]
אז אני לא מקורי, טוב. החלומות שלי אינם יוצאי דופן וכשרע לי, זה יוצא פחות או יותר כמו אצל כולם, רק עם צבע כי בכל זאת אני מגיע מתחום העיצוב, […]
"הי שירה" חייכתי כשנכנסתי לביתה של אחותי, למחצה, כנראה. ניסיתי לשוות לפני ארשת סתמית ככל האפשר. אני סתם עוד אח שקופץ לבקר את אחותו ומשפחתה בביתם. מה יכול להיות יותר […]
למחרת, אני והמצרכים התייצבנו מול דלתו של אריה בשעה היעודה. אריה עמד מעברו השני של המפתן, חייך אליי, חצי חיוך, והזמין אותי להיכנס. ניכר היה שדירתו לא זכתה לנוכחות או […]
הלכתי לאיטי על המדרכה בשכונה הפרחונית והנעימה. מדי פעם עברה מכונית ברחוב והפריעה לשקט הפסטורלי. מעניין אילו אנשים חיים להם בתוך הקופסאות הללו חשבתי לעצמי. האם החיים שלהם טובים? איך […]
אני מכיר את המקום הזה, יצא לי לעבור כאן כל כך הרבה פעמים. ברכב הפרטי או בתחבורה ציבורית כשעוד הייתי סטודנט תפרן. אזור מגורים מתערבב עם אזור תעשייתי, מוסכי רכב […]
שירה יצאה מיד אחריי, לא לפני שלחצה את ידו של מר יעקב מאירוביץ. כזו היא שירה מאוד מנומסת ובסדר עם כולם גם אם לא ממש חייבים. כשעמדנו מחוץ למשרד היא […]
נעים מאוד להכיר, שמי גיא יפה אני בן 29 וחצי, גר בגבעתיים עוסק בעיצוב פנים ונמשך לגברים. עושה רושם שכל שאר הדברים שמגדירים את מי שאני לא ממש היו חשובים […]
"שוסטר, מאירוביץ, פולק ושות'" נכתב על שלט גדול מעץ ליד דלת הכניסה למשרד. דחפתי את דלת הזכוכית הכבדה ושירה נכנסה אחריי למבואה. המזכירה, אשה בשנות ה-50 לחייה, שאלה בענייניות מהי […]
"את לא רצינית, מה הוא עשה?" פי פעור, עיני קרועות לרווחה וכולי רועד כעלה נידף. "רצינית לגמרי" היא הנהנה בפנים חמורות סבר. "זהו הלך עליי, מה אני עושה? החרא הזה […]
שש וחצי בבוקר זו השעה הקבועה בה אני יורד במדרגות ביתי. יורד לאט, משפשף את קורי השינה מעיני והכלב שלי, שלא ראה אותי במהלך הלילה ממתין ומכשכש בזנב. הוא ממתין […]
אני חם אש, העבודה על האלבום תפסה תאוצה ואני כולי דרוך ומלא ציפייה להגיע כבר לקו הסיום ולהוציא את היצירה שלי לאוויר העולם. כן אני יודע זה לא שמישהו מחכה […]
כבר שלושה שבועות שאני הולך ל-א.א. והחיים שלי נהיו סבבה לגמרי. אם היו שואלים אותי לפני חודש למשל האם אצליח אי פעם לחזור לעבוד על אלבום משלי, האם אחזור לעבודה […]
הערב הרגשתי בפעם הראשונה מזה זמן רב שהאצבעות מדגדגות לי, מן תחושה מוזרה שאם אני לא מנגן אני עשוי להתפוצץ. ב-22:00 שנכנסתי לדירה, רותם ישבה בסלון וצפתה בטלוויזיה. לא נראה […]
"אורן, יצאתי" צעקתי וטרקתי אחריי את דלת הבית. את ימי שלישי בערב אני בדרך כלל מעבירה בהנחיית מפגשי "אלכוהוליסטיים אנונימיים". הפגישות מתקיימות בעיר הסמוכה במרכז קהילתי שכונתי וכדי שלא אאחר […]
לא אשכח לעולם את היום שבו הגננת של אור עמדה בכניסה לבית ואתה אשה נוספת, נחמה העובדת הסוציאלית, שבאו לראות איך ההורים הלא מתפקדים של אור חיים. אם הייתי יודע […]
לכל מקום שאני הולך המוסיקה מלווה אותי, היא בדמי בנשמתי, צלילים עוטפים אותי והתווים הם החמצן המאפשר לי להתקיים. מה אעשה אם לא תהיה לי המוסיקה שלי? איך אחיה איך […]
המחשב בקומי ביושבי בשנתי לי עורב כשאת ראשי אני מניח מן הצל מראהו מגיח להתחמק ממנו לא אוכל אין ספק זהו ביש מזל כמו ילד קטן נמשך אני אליו כל […]
הנסיעה אליי הביתה ארכה רק 10 דקות אבל זה היה מספיק כדי שאסף יגלה עליי יותר ממה שאני ידעתי על עצמי. הוא היה מאוד סקרן ללמוד עליי ככל שרק יוכל […]
אני רוצה להבהיר כמה דברים לפני שאני מתחילה לספר את הסיפור שלי: א. אני מאוד מעריכה את פועלם של השירותים החשאיים במדינתנו ב. אני יודעת שההעדר פעילות מן הסוג הזה […]
השטן לא סוגר עסקאות עם אף אחד אם הוא לא מוודא לפני שבסופו של דבר צד ב' (לא השטן) יסבול קצת. אז זהו שזה בדיוק מה שקרה. למרות שזה מקום […]
את מילות השיר "לו רק היית קצת פחות המורה שלי לו רק היית קצת יותר נערה שלי" אני בהחלט מכירה, אבל אני כבר לא נערה, קצת נשואה וגם הרבה עסוקה. […]