"הוא לא יענה לך, את יודעת." הוא אומר לי, מתיישב על כיסא המחשב הנוסף שהיה בחדר. אני מתעלמת ממנו וממשיכה להקליד, ממלאה את דף הוורד הלבן במילים על גבי מילים […]
אחח למה מעירים אותי…אני שונא לקום במיוחד בשש בבוקר…אז אמרתי עוד חמש דקות להוריי אבל בעצם אמרתי לעצמי תנו לי לישון כל היום… והבעיה שמהרגע שמעירים אותי אני לא חוזר […]
בס"ד התחלתי לרוץ בפראות אל עבר הנהר. הוא היה ממוקם בקרבת מקום לקיבוץ. רק שלושה קילומטרים, זה כל מה שהפריד ביני לבין המוות. רצתי כמו משוגע. לא הבטתי לשום כיוון. […]
מרימה את המבט מהמדרכה והניצוץ שבעיניו בוהק זרם של חום עובר וחולף כשאתה הולך ומתרחק הדמעות לא מפסיקות ליפול ואני מרגישה כאילו איבדתי הכל כי אתה כבר לא שם כדי […]
•כעבור חודש • •אביב• התייצבתי מול המראה, הייתי לבושה בשמלת מקסי שחורה ומבריקה. שיערי היה אסוף ומעט שיער נפל על פניי. את פניי עיטר איפור עדין. התיישבתי על מיטתי ונעלתי […]
היי! הרבה זמן שלא התראנו הא? אני מצטערת :/ עברתי תקופה מאוד ארוכה שלא רציתי לפרסם סיפוריםת והחלטתי להפסיק את כל הסיפורים שכתבתי עד עכשיו. אני לא מתכוונת להוריד אותם […]
החיילים שהקריבו את חייהם כדי שאנו נוכל לחיות, החיילים שהשאירו משפחות וילדים כדי שלנו יהיה מדינה. כשחושבים על זה אנחנו חייבים להם את חיינו והמעט שנוכל לעשות זה לאהוב את […]
"איך צעצוע ריק יכול להחזיק בנשמה של מישהו?" אני שואלת את סם אך הוא לא בדיוק שם לה אליי, הוא עסוק יותר מידי בתיקון של בובה כלשהי. היה קשה למשוך […]
בס"ד הייתי הולך לבקר אותה יום יום, בשעה ארבע אחר הצהריים. גם היא גרה בקיבוץ אדניות. למעשה היא גרה במרחק חצי קילומטר מאיזור מגורי הילדים. קראו לה רוזה, ולי קראו […]
מבעד דלת חרדתית הסתכלנו הבטנו בטרגדיה השולפת סכיניה קפאנו במקומנו, ושחכנו איך זזים כשפסימיות כינסה משאביה הרבים וכיוונה את כל תותחיה אל האופטימיות עטופי צער ויגון, נשלחנו לבכות והחולצות כולן […]
ולפתע נכנסו לחדר צוות של שוטרים, הם הקיפו אותי ושוטר אחד ניגש אליי, הוא היה גבוה עם מבט נוקב ומפחיד, לא היתה לו אף שערה אחת על הראש. התבוננתי בו […]
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה… תמיד הייתה בשבילי משמעות רבה ליום הזה, הערכה אינסופית לאנשים שבשבילם קיים היום הזה, אבל היום? היום אני מהצד השני, מהצד הכואב, […]
פקחתי את עיני ובוהק לבן סנוור את עיני. מצמצתי כמה פעמים כדי להתרגל אליו וכשהצלחתי לפקוח אותן לגמרי, הקדשתי שתי שניות לסריקת המקום בו נמצאתי. היה זה חדר קטן, בעל […]
שמיים עצובים איתי, וזה כואב ,אז תחכי זה לא נכון, לא אמיתי תשבי דקה,תתבונני הזמן לא זז,הוא רק נשען על כל מה שאחווה מחר תופס חזק בכל דמעה ומחכה רק […]
"זה לא הכאב שלך" הוא מרים את ראשו ולוחש לי, מסית אותי מהמחשבה המטרידה שעברה בראשי באותו הרגע, אני ממצמצת לכיוונו. "זה הכאב שלי", הוא לוחש, ואני מתבוננת בו, המחנק […]
ברגע שהיד שלו מוצאת את מקומה על עורפי הוא מושך אותי קרוב יותר אליו. אני לא מביטה בעיניו, אני לא יכולה ליישר את מבטי למבטו, אני רוצה לומר משהו, אך […]
" את מביטה בי " אמר מחייך, " לא אני לא " אמרתי יוצאת מהבועה שלי, שבעצם כן הבטתי בו, הוא חייך מבלי לומר מילה עדיין קרובים,אפילו קיסם לא יכול […]
פרק 15: אני מתיישב בחדר האורחים. הבית נראה בית חמים מאוד. אני מביט בתמונות שנמצאות על המדפים, האישה המבוגרת שטוענת שהיא אמה של ליבי מופיעה בתמונות לצד גבר מבוגר גם. […]
כולם חושבים שהשתנתי,שנהייתי אדם שונה שאני נגררת אחרי כולם. אבל אני לא חושבת שהם יכולים להגיד את זה עליי כי הם לא באמת מכירים אותי. הם לא יודעים איזה אדם […]
עמדתי על הרציף וחיכיתי לרכבת. צעירה נאה שעמדה לצידי פנתה אלי ושאלה: "אתה נוסע לתחנה הצפונית?" "כן", עניתי וכשהגיעה הרכבת עלינו ביחד. בדרך סיפרה לי שהיא נוסעת אל הוריה שיש […]
חברות אני כל כך שמחה שיש לי אותכםםםם יום העצמאות שמחחחח :):):) ___________________ הגעתי על העבודה קצת כועס עצבני מעוכזב… לא הבנת ימה קרה לאלי אלי היא בחורה-בחורות כל היום […]
"אתה משוגע." אני אומרת ומביטה עמוק אל תוך עינייך, אני יודעת שאני צריכה לנסות ולחקוק את פנייך בזיכרוני, אך אני לא יכולה, משהו עוצר אותי, נראה שעינייך פשוט לא מוכנות […]
אי פעם עלתה בכם מחשבה על המוות? אם תלכו לגן עדן או גיהינום? אני יודעת שאני כן. לפני כמה חודשים, הייתי יכולה להגיד לכם מבלי להסס שהייתי הולכת לגיהינום ברגע […]
"אז את רוצה לבוא? " שואלת אימי, ולצידה אבי, עצובים. אני לא מרוכזת. לא בפוקוס. לא שומעת בכלל את מה שהם אומרים, ואין לי כוח להגיד את התשובה 'לא'. אבל […]
הלכתי עם אמא בפארק השכונתי. זה היה יום הזיכרון, אך היא רצתה שאהיה שמחה. היא רצתה שאשכח איך אחי נעלם, ולא יחזור עוד. היא רצתה שאשכח את פני החייל שעמד […]
בזמן שגיהצתי לך את המכופתרת הירוקה, כבר לבשת את מכנסי המדים ונעלת את הנעליים הגבוהות. לאחר מכן, סידרתי לך את הכומתה שעל הכתף ונשקתי לך נשיקה עד שליבי החסיר פעימה. […]
"שמי הוא ג'ק אורסון, אני בן 17, לומד בבית ספר לילדים כישרוניים." פתחתי את דבריי בדברים פשוטים, דברים שקל לי לומר על עצמי, טיפת זיעה נטפה ממצחי עד למורד סנטרי. […]
אני מסתכלת על השרשרת. הדבר האחרון שנשאר לי ממך אהוב שלי. הלכת להלחם, להגן על כולם רצית, רק על עצמך לא שמרת מספיק. למה היית טיפש? למה הלכת ראשון? למה […]
קמתי מצלצול השעון המעורר, היישר לעוד בוקר קייצי. הושטתי את ידי לכיוון השידה הקטנה שמונחת ליד מיטתי וכיביתי את השעון. בעזרת ידי השניה ניסיתי להסתיר את פני מקרני השמש שחדרו […]
אולי הזאב — ״אל תילחץ מאיך שהם מגיבים, טוב? תכבד אותם, אתה לגמרי לא מעוניין בהם כאויבים אחי. ואל תסתור את דברם אלא אם הייתה עד למה שאתה אומר, בסדר?״ […]
.gif)
