אני קיים אני יודע זאת בוודאות. אך מה אומר להיות קיים איני יודע. לחשוב לחוש לדעת. לרצות לשאוף לגעת. על כנפי התודעה לומד אני עצמי לדעת. אולי האן שלי שואף […]
הסיפור הזה מתחיל בשנת 2020 בישוב די קטן ששמו “כפר ורדים”, אז תכירו את דניאל כוהן שהגיע מישוב “מסא” ל”כפר ורדים” וגם תכירו את המסע שלו בבית הספר “קשת” ואם […]
העננים שטים לאיטם, רכים וצמריריים. השמיים הכחוים מלאים בעננים. ענני נוצה, ענני כבשה, עננים יפים וקלילים. הציפורים סביבי מצייצות, שורקות, מעופפות. העלים על העצים מרשרשים בקולות מרגיעים הדומים לפעמונים. הדשא […]
הרגע הזה שכל כך כואב לך, כל כך כואב עד שאת לא מצליחה לבכות, מרגישה כל כך ריקה, ואז את מחליטה לקרוא לעזרה דרך הרמזים הכי קלים, ואף אחד לא […]
הדמעות שלי, בפשטות תמיד נופלות , כמו אוקיינוס על ידי הן נפרשות. אתה עוצם את עיניך, ונושם בחוזקה, אתה תמיד אמרת שזה פוגע בך, הדמעות שלי מזכירות לך את אמך. […]
כשנדמה שאין יותר לאן באמת אין יותר לאן אבל אולי זה רק נדמה הרי יש אלוהים או משהו כזה והוא אמור לכוון ולשמור. ואם הייתי יכולה לחזור על הכל כמה […]
תמיד אהבתי להסתכל על השמיים. בלילה. (אני מסתנוורת יותר מידי בקלות.) ברגע שהפסקתי עם המתמטיקה שעבדתי עליה (אולי בכלל היא הבעיה פה), נשכבתי על הדשא, שמתי מוזיקה, והרמתי ראש אל […]
דצמבר 2009 ישיבה בחדר חשוך כשמסך המחשב הוא מקור האור היחידי בחדר הייתה הפעילות האהובה עלי. מהרגע שקמתי בבוקר עד הרגע בו עצמתי עיניים בלילה – הוא היה דלוק, ובשעות […]
הוא אמר לי שאיבדתי את זה לגמרי, אמרתי לו שהייתי מנשקת אותו במצח, אבל הוא לא צחצח שיניים עדיין, אז אני אוותר. היום היה הגשם הראשון לשנת קורונה מס’ 2. […]
קוראים לי רוברט, אני אוהב לקרוא רומנים, אני גר בכפר קטן של פלטיפוסים, כן כדאי לציין שאני פלטיפוס חמוד עם משקפיים, בעיברית תקינה אני ברווזון חמוד עם משקפיים. יש לי […]
“תרים את זה.” “אני לא מרים.” “אתה לא מרים?” “לא, וואלה. אני לא מרים.” “יש לך חמש שניות להרים, ואם אני מגיעה לחמש ולא הרמת, אני הולכת.” “תספרי עד אחת […]
את איחרת אני אדם היושב לו כותב לו עד שלא ארצה עוד ולא רציתי בעיקר רוצה שקט כואב לי הראש אני לא ישן את מאחרת אני חולם על הכל אבל […]
אישה חזקה תמיד יודעת שכל תקופה זה סימן. שעון מעורר, לשינוי. תקופה בה הגיע הזמן לקום על הרגליים ולהמשיך ללכת. בכל פעם היא מתמודדת עם הקושי הזה, בכל התחומים. וכשהיא […]
חלם הינה מדינה צעירה וקטנטנה במזרח התיכון הנודעת בעולם ביצוא הגז, הנשק והקנאביס שלה, וכיאה לכל דיקטטורה שמכבדת את עצמה, מוצרי היצוא שלה אינם זמינים עבור אזרחיה. יחד עם זאת […]
רוצה ללמוד, רוצה לדעת. רוצה מאוד, רוצה לגעת. רוצה לטלטל, רוצה לגלות. שואל שואל, בלי גבולות. פזמון. אני מרשה לי את הכל, וגם קשה אבחר לאכול. ולא נבצר ולא נמנע, […]
בית א איני יודע, איני מכיר, את עצמי שיכלתי להיות. הוא רחוק הוא מעבר לקיר, עד אליו יש הרבה בעיות. איך אגיע אליו, איך אפגוש אותו, הוא לבטח מתגעגע אליי. […]
אני עייפה, אני פשוט כל כך עייפה. לישון ולנוח לא יעזור לי במקרה הזה, אני עייפה נפשית. וגם קצת מיואשת, אם אפשר להודות. פשוט כרגע אני בתחתית של החיים שלי, […]
ד”ר נירו שוורצמן, בת השלושים וחמש, נאנחת ומעסה את רקותיה. נשמעת דפיקה בדלת. “כן!” הדלת נפתחת בהיסוס והעוזר האישי שלה נכנס. “ערכתי את הסרטון.” היא מחייכת אליו. “תודה אבי. אין […]
“אז יאללה, למה אתה מחכה?” אני ורונן יושבים במטבח ליד השולחן, הוא אוחז בטוסט שלו ואני מנשנש פיצוחים. “הממ?” אני מהמהם את התשובה השנונה ביותר שעולה בדעתי. “נירו. אתה. טלפון. […]
אני מחזיק משקולת בכל יד, מרים ומוריד במאמץ. חושב על נירו, כמו תמיד בזמן האחרון. לא נפגשנו שוב מאז הבוקר שאחרי הלילה שבו נישקתי אותה, ואני מתלבט אם לשלוח לה […]
אני מפחד להתמקד במה שאני מרגיש, ואז אני קולט שגם הפחד הזה הוא רגש. אני מסרב להאמין. לא הגיוני שזה עד כדי כך מהיר. ניסיתי כבר שבועיים ולא קרה כמעט […]
אנחנו יושבים במכונית הצללים. אני לוקח את ידה של נירו בידי והיא מסתכלת עליי, ואני כמעט בטוח שאני מתחיל להרגיש משהו, זה מדגדג לי בחזה, אבל אז הרגע נהרס כשהמכתב […]
אחי נכנס לחדר בדיוק כשאני מתכונן לשינה. “היי דק,” הוא אומר. “היי רו”, אני מחייך אליו. חוסר רגשות זה שימושי לפעמים, כמו עם אח שלי. כולם מתעצבנים על האחים שלהם […]
בן מגיע עשר דקות לפני הזמן, וזה גרוע כי יש עוד עשרים דקות לאימון של אלעד. מסתבר שהוא חשב שהאימון בשבע וחצי, למרות שקבענו לשמונה, ובגלל שבניתי על האיחור שלו […]
אני יושב בבית וצופה בסרט מרגש. אני מתאמץ להרגיש משהו, אבל הכתוביות של סוף הסרט כבר רצות על המסך והמראה שאני מחזיק בידי עדיין משקפת עיניים בוהות ואטומות. זמן רב […]
כשאני מתעורר, עיניי עוד עצומות, ברור לי שאני לא במיטה שלי בבית. אני נזכר מה קרה בלילה ופותח מיד עיניים. אני שוכב כפיות, צמוד לנירו. יש מעלינו שמיכה ואני מקווה […]
“את תמיד מסרבת?” לחשתי לה כשיצאנו מטווח השמיעה של הצללים, מטפסים על הקיר החיצוני של בניין מספר עשרים וארבע ברחוב יפו. “לא, אני מסתמכת על תחושת בטן.. ממה אני אצא […]
אני פותח עיניים באי חשק כשאני מרגיש בנוכחותם. בקושי הספקתי לישון, וברור לי שאני אהיה מחר גמור מעייפות. אני משפשף את עיניי והולך בעקבותיהם, וכשאנחנו מגיעים למכונית השחורה שתמיד מסיעה […]
חיפשתי בגוגל “אלעד סני”. למה עשיתי את זה.. כי החלטתי קצת לחקור עליה איך היא מעבר לאימונים. לראות איזה מין אדם היא והאם היא מסוג האנשים שהגיוני שהייתי אוהב. לחצתי […]
ישבתי עם הפלאפון ביד וחיכיתי למתאמן הבא. זה עתה סיימתי אימון. המתאמנת הייתה נערה בת איזה תשע עשרה לדעתי. היא מתאמנת אצלי כבר כמה חודשים. שיער חום חלק, עיניים גדולות, […]
