האולם השתתק. איש לא פצה את פיו. עיניה של תום היו ממוסמרות לעיני הדבש של הנער שעד לפני מספר לא מובטל של זמן, היה כל עולמה. היא כמעט שכחה את […]
המכונית של עידן חרקה בשולי הכביש, כמעט סמוך למדרכה. אנחה קלושה נפלטה מבין שפתיה של תום, אך נראה היה שעידן לא שם לב. היא חששה. פחד קינן בליבה. כבר קרוב […]
בין כל ההמולה שהתרחשה, ישבה לה תום שקטה, שאוזניות תקועות עמוק באוזניה, יושבת עם גבה לקיר צדדי, מנסה להיעלם. אך אפילו בפינה השקטה שלה, הרעש והצעקות בקעו את המוזיקה הדיכאונית […]
"ידעתי שאמצא אותך כאן". הוא מלמל, מתיישב לצידה, על החול הרך והחם של הים. היא לא דיברה. עיניה נשארו עצומות. "אני מצטער, מתנצל". הוא קרא, זוקף את סנטרה בעזרת אגודלו. […]
"היי". השקט הופר. הוא נגע קלות בכתף הרועדת שלה, מסית את צומת ליבה לעברו. עיניה כבר יבשו מהדמעות, היא התרוממה מעט, מבחינה שהיא עדיין נמצאת בתוך הרכב השחור והיוקרתי של […]
"את לא מרוכזת, שוב". הוא פלט בשקט. חלפו להן כבר שבועיים שלמים מאז הבילוי המשותף שלהם יחד בבית החולים. בזכות עידן אף אחד מלבד ענבר והוא עצמו, לא ידעו על […]
"תום". היא שמעה את הקול שלו, בוקע את הקור, את החומה האטומה שבנתה לעצמה באמצעות האוזניות הגדולות שלה. שום דבר לא חודר תחתיהן. לא נהימה. לא צעקה. לא שאגה. אך […]
הוא התקרב אליה. הצעדים שלו היו חדים וכבדים. הלב שלה עצר, והנשימות שלה החלו לרעוד. היא ידעה שהכל כבר חסר סיכוי, אין לה עוד לאיפה לברוח. הגיע הזמן להסתכל לפחד […]
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? סוף כל סוף, בלילה הזה היא הצליחה לישון. כן, שינה רציפה. ללא סיוטים. ללא צרחות. רק שם אחד ליווה את שינתה, תומר. כמובן. מי […]
היא המשיכה לרוץ ולרוץ, רגליה נשאו אותה, והמוח שלה היה ריק. היא רק התאמצה לא לחשוב. מבט לאחור סיפק לה את המידע שהייתה זקוקה לו. היא רחוקה מספיק משערי בית […]
שמש זהובה הפציעה בחלון חדרה. היא מצמצה מעט בעיניה, משפשפת אותן באנחה עייפה, מסונוורת מאורה הזוהר. היא החלה להתארגן באיטיות האופיינית לה, משחילה את רגליה לתוך מכנסי הג´ינס האדוקים הארוכים […]
רגליה כשלו מאחוריה. היא הרגישה שאם לא תעצור בקרוב, היא עלולה להתמוטט. היא רצה, חולפת על פני עוד עץ בודד, עיניה נפוחות ורטובות, מה שמקשה על ראייתה, אך נדמה שזה […]
הרגשה חדשה הכתה בה לפתע. היא הרגישה כה קטנה, מלוכלכת ומזוהמת. למול נגד עיניה ניצב בית. אם בכלל אפשר לקרוא לזה בית. ´הבית´ היה נראה כארמון שהתנוסס לגבהים מרשימים, בעל […]
"את מוזמנת לשבת, תום". המנהל כחכח בגרונו, מצביע על הכיסא הפנוי לצד עידן. "אני חושבת שאני אוותר". היא מלמלה בכעס. "כנראה לא הבהרתי את עצמי טוב, זאת בהחלט לא הייתה […]
לפעמים היא עוד חשבה על זה. על כמה שזה אירוני. מכל השמות בעולם, הוריה בחרו בשבילה את השם הכי לא הגיוני וקשור עבורה. תום. תום זה תמימות, תום זה נאיביות. […]
צלצול קולני קטע את רצף המחשבות שלה. היא קלטה שעליה להיכנס לכיתה, אך היא לא הייתה בטוחה שתהיה מסוגלת לכך. היא דשדשה במוחה, מחפשת את אותן כוחות שאפיינו אותה, את […]
ואז היא ראתה אותו, והלב שלה נחמץ. היא זיהתה אותו בשנייה הראשונה שעיניה פגשו בשלו, הרי זה לא כזה קשה לזכור פרצוף כלכך יפה. הזיכרון עוד היה טרי והכאיב לה, […]
מסך הפלאפון שלה הבהב בפתאומיות, מודיע שנשארו לה רק 15 אחוז. אך האוזניות הטחובות עמוק באוזניה, נשארו שם תקועות, משמיעות היישר לאוזניה את המוזיקה הצווחנית והמזעזעת. "תום!" צעקה חדרה מבעד […]
