Simone
היי, אני סימון. כותבת בעיקר סיפורים שהם זכרונות לרוב.

זיכרון

Simone 01/11/2017 612 צפיות אין תגובות
היי, אני סימון. כותבת בעיקר סיפורים שהם זכרונות לרוב.

אני שומעת את אוושת הלב שלי.. ווש ווש.. השקט בחדר כל כך חזק, לקח לי זמן להבין מה אני שומעת. ברגע שקלטתי שהאיוושה החוזרת על עצמה זו משאבת הלב שלי, נדהמתי והצטרפתי לשקט החזק, הפכתי עצמי לשקט, כולי פליאה לרחש המדהים שקורה בתוך החזה שלי , והלם נעים שאני מצליחה לשמוע אותו דרך האוזניים שלי.. והם מחוץ לחזה .
ההקשבה הזו, התמימות של גילי הרך, והשמיעה בגיל הזה שהיתה במלואה (לעומת היום.. בתחילת שנות ה-40 שלי, שהשמיעה נחלשת). חווייה בלתי נשכחת. השקט, אמא מצדי האחד ישנה, אבא מצדי השני, ישן.

אני כמעט לא זוכרת אם פחדתי כמה דקות קודם, כשהתעוררתי במיטתי והחלטתי לקום ולהכנס למיטה שלהם.

הלילה הזה היה חשוך, אני זוכרת את זה כאילו זה קרה הלילה.. אני בהודיה על ההיזכרות וההתענגות על הרגע הזה. החווייה של הרגע הזה.

זיכרון
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך