מיס דרקולה – פרק 8
לפרק הקודם:
בלובי, ראיתי את אנדרס בדלפק הקבלה. הוא הביט בי במבט של ״איך הצלחת לצאת מהחדר?״ ואני באותו רגע הפנמתי שהוא באמת תכנן לכלוא אותי שם. אחרי מספר שניות הוא ראה גם את רון, והפרצוף שלו השתנה ממבט של ״איך הצלחת לצאת מהחדר?" לפרצוף של מישהו שמנסה לפתור תרגיל בחילוק ארוך. החלטתי להתעלם ממנו, ולהתקדם עם רון אל עבר ארוחת הבוקר.
בבופה, כל אחד הרכיב לעצמו צלחת. ״לחמם לך לחם?״ רון שאל, ואני הנהנתי. בצלחת אחת שמתי ביצה מקושקשת וצנצנת קטנה של דבש, ובצלחת השנייה אספתי פירות יער, וכמה פירות הדר, למקרה והוא אוהב. הנחתי אותם על השולחן עם החלון בפינת החדר, חושבת לעצמי האם גם הוא אוהב להשקיף על ההרים.
חזרתי לכיוון הבופה כדי לקרוא לרון ולהראות לו איפה השולחן שלנו, ועל הדרך להכין כוס תה. הוא היה עם צלחת מלאה בלחם שכבר השתזף בטוסטר ולצידו חפיסת חמאה וצנצנת ריבת תות. ביד השנייה הוא אחז בספל קפה מלא עד הקצה. התהלכנו יחד אל עבר שולחן שלנו, מבלי לדבר. ברגע שהתיישבנו, הוא לגם מהקפה שלו תוך כדי שהוא הביט בהרים. ואני, לקחתי פרוסת לחם, מרחתי דבש והתחלתי למקם את המקושקשת על הלחם, מוודאת שאף חתיכה לא תיפול. רון הביט בי המום, ״דבש?״ הוא שאל.
״רגע, לא סיימתי,״ עניתי, והתחלתי לפזר מלח מעל המקושקשת. עדיין לא מבינה מה הבעיה. אנשים אוהבים קרמל מלוח, וזה על אותו העיקרון.
״זה נראה כמו משימת אוכל בתכנית ריאליטי,״ רון אמר.
״אתה לא יכול להגיד את זה עד שלא תנסה בעצמך,״ אמרתי. בראש שלי, תכננתי שהוא יכין לעצמו את אותה הפרוסה, או יבקש ממני להכין לו לפי המתכון המדויק שלי. אבל במקום, הוא רכן לעברי, ונגס מהטוסט שלי. בזמן שהוא לעס את תערובת הטעמים האקלקטית, אני הסתכלתי סביב, מבלי לדעת מה אני באמת מחפשת. אולי את אנדרס? אני עוד צריכה ללמד את החלאה לקח.
״זה מעולה,״ רון אמר וקטע את המחשבות הטורדניות שלי.
״חכה שתנסה את זה עם מייפל,״ עניתי, מפנטזת על וופל בלגי עם ביצת עין, מייפל ומלח. לרעבים בינינו, סליחה.
״את בעסקי המסעדנות?״ רון שאל.
״לא, אבל אני לא ממש יודעת באיזה עסק אני,״ אמרתי. ״לי ולאקס שלי הייתה חנות מוצרי נייר וצילום,״ המשכתי.
״מה זה אומר?״ רון התעניין.
״מכרנו כל מיני מוצרי נייר כמו ברכות, גלויות, יומנים, מחברות, ומה שמתלווה לזה, עטים, מרקרים, מדבקות..״
״ומה קרה לאקס? ולחנות?״ רון המשיך לשאול.
״הם נשארו מאחור, אני החלטתי לעזוב,״ אמרתי, מצטערת שנכנסנו לשיחה הזו.
״אני יכול לשאול שאלה אחת אחרונה?״ רון ביקש בנימוס.
״בטח,״ אמרתי.
״מה השם של החנות?״
״נייר עם טוויסט״, עניתי בפרצוף חמוץ.
״ואיך את היית רוצה שיקראו לחנות?״ רון ביקש רק שאלה אחת וזו כבר הייתה שאלה נוספת, אבל דווקא עליה רציתי לענות.
״מכתבים לדייזי,״ אמרתי בחיוך, מדמיינת חנות מלאה בפרחים ורעיונות. ״חנות בה יכולתי לעזור ללקוחות לכתוב את הברכות שלהם, מכתבים סודיים, קטעי פרידה..״ תוך כדי הבנתי כמה זה מדכא, ובכל מקרה די סיימנו לאכול את המקושקשת והדבש. אז קירבתי אליו את קערת הפירות ושאלתי אותו בחזרה: ״מה אתה עושה בחיים?״
״אני מפיק אירועים,״ רון אמר. ״זו הסיבה שאני כאן,״ המשיך.
״איזה אירוע אתה מפיק כאן?״ שאלתי, סקרנית.
״חתונה גותית מול הטירה של דרקולה, היא הולכת להיות קטנה אבל ממש מיוחדת,״ הוא אמר וגרם לי לפלוט פטל מתוך הפה. רון רכן לעברי לוודא שלא נחנקתי, ואני פשוט אמרתי שזה נשמע כמו האירוע המושלם.
״אני עובד על האירוע כל היום, אבל אולי תרצי להצטרף אליי הערב? בכל זאת, לא כל יום מישהי דופקת על החלון שלי,״ רון אמר וחייך. אני? להצטרף לחתונה גותית מול הטירה של דרקולה? אלף פעמים כן. בזמן שרון מרים את האירוע, אני אוכל להתעסק באנדרס, וכמובן להספיק לטיול עם דייגו.
קבענו בשעה 6 בערב בלובי של המלון. כמובן שלא שכחתי לומר לו שאם אני לא מגיעה בזמן, זה כנראה כי ננעלתי בחדר ואצטרך חילוץ. רון יצא לכיוון האירוע, ואני הלכתי לקבלה לנסות לדבר עם מישהו שיתקן לי את הדלת, כל אחד שהוא לא אנדרס. אבל לא היה צורך. ביציאה מחדר האוכל ראיתי שני עובדי מלון מטפלים בדלת ההזזה שבכניסה. תיארתי להם את המצב ואחד מהם התלווה אליי לחדר.
״יש מפתח שבור בתוך המנעול,״ עובד המלון אמר לי. שיחקתי אותה מופתעת למרות שזה לא היה מפתיע בכלל. הוא שוב החליף צילינדר ואמר לי להחזיק את שני המפתחות החדשים בזמן שהוא שימן את אחד הצירים.
״תוכלי לשים את אחד המפתחות בקבלה? הם צריכים ספייר,״ הוא אמר.
״בטח,״ עניתי, ושיקרתי. הפעם לאנדרס לא יהיה את המפתח לחדר שלי.
נכנסתי לחדר ונעלתי אותו אחריי. הפרחים כבר נבלו, כמו הרגשות שלי לרוב האנשים כאן. לאיש המסתורי, לאנדרס. זרקתי את הפרחים לפח והלכתי להתקלח. במקלחת, חישבתי בראשי את כל הדברים שאני צריכה לעשות היום. הדבר הראשון היה- אני צריכה שמלה לערב.
״אפשר לקחת את דייגו קצת יותר רחוק הפעם?״ שאלתי את הבעלים.
״מה זה רחוק?״ הוא שאל בחזרה.
״לעיירה עצמה, יש לי כמה סידורים לעשות,״ אמרתי. הוא ראה כמה שאני רוצה, ורק ביקש שאהיה זהירה.
התקדמתי אל דייגו שהיה עסוק בלנשנש חרובים מהעץ. הוא ידע להוציא את פירות החרוב מהתרמיל, אחד אחד, בסבלנות. ״דייגו!״ צעקתי, ״מוכן לטיול?״ שאלתי מבלי לחכות לתשובה.
בזמן שהתהלכנו בעיירה, חלק מהאנשים חייכו לעברנו, והחלק השני עברו לצד השני של הרחוב. דייגו לא נעלב, וגם אני לא. גם לחמורים מותר ללכת על המדרכה. המשכנו להתהלך עד שראינו בניין, ספק נטוש ספק קסום, עם חנות שמלות בכניסה. הבניין היה עתיק ולא משופץ, וצמחים מטפסים איימו לכבוש את הקירות. על דלת בצבע ירוק היה תלוי שלט ״פתוח״.
קשרתי את דייגו בכניסה ונכנסתי פנימה, מרגישה כמו נסיכה שהגיעה על החמור שלה כי סוס זה אוברייטד. כמו שרק ופיונה. הסברתי למוכרת על המאורע, ואת העובדה שאני לא יכולה להרשות לעצמי פריט יקר מידי. ״אין לך מה להסתכל בקולבים,״ היא אמרה, ״תמתיני כאן,״ המשיכה והלכה לגב החנות. הרגשתי כמו פשוטת-עם שמנסה להסתנן לחתונה המלכותית ולהיראות שייכת. לאחר מספר דקות, המוכרת חזרה עם שמלת מקסי שחורה עם מלמלה בחלק התחתון, ושרוולי גופייה מעט מנופחים, עשויים קטיפה. זו ככל הנראה השמלה הכי יפה שראיתי. בגב, היו חוטי קטיפה מוצלבים, שנועדו להדק את השמלה על הגוף. רצתי למדוד אותה ואפילו נעזרתי במוכרת שתקשור את החוטים בגב. ״את אוהבת?״ היא שאלה, למרות שהיא כבר ידעה את התשובה.
״מאד,״ עניתי, ״אבל יש עוד מישהו שאני צריכה לשאול אותו,״ אמרתי ויצאתי מחוץ לחנות, כדי להראות לדייגו. דייגו התקרב אליי והרכין את ראשו. ״אני חושבת שיש לנו אישור,״ אמרתי למוכרת, עדיין מפחדת לשמוע את המחיר.
״זו אחת השמלות הראשונות שתפרתי, בתור נערה,״ היא אמרה. ״תקחי אותה להערב ותחזירי לי אותה מחר?״ המשיכה. לא ידעתי איך להודות לה, וכל מה שיכולתי להציע בחזרה הוא שאומר את שמה בערב אם מישהו ישאל מאיפה השמלה. יצאתי בחזרה אל דייגו והמשכנו בסיבוב שלנו, זמן ללכת לשוק לקצת גזרים לדייגו, והרבה פטל בשבילי.
החזרתי את דייגו עייף ושבע בחזרה והתקדמתי אל עבר המלון. בכניסה חיכה לא אחר מאשר אנדרס.
״מה את חושבת שאת עושה?״ הוא אמר בטון מאיים.
״תחזיר לי את מה שלקחת,״ עניתי.
״על מה את מדברת?״ הוא שאל. שקרן.
״כמו שאתה נכנסת לחדר שלי, גם אני יכולה להיכנס לחדר שלך.״ אמרתי. לוקחת את הכוח לידיים.
״אין לך מושג עם מי את מתעסקת,״ אנדרס המשיך.
״זה בדיוק מה שאני מתכוונת לגלות,״ עניתי בחזרה.
לפרק הבא:
תגובות (0)