מצב טיסה – חלק ג’

19/04/2019 107 צפיות אין תגובות

אם יש משהו שאני ממש אוהבת לעשות זה לשכב, תוך כדי האזנה למוסיקה, חסרת מעש על כר דשא רך ונעים, כשהשמש ברום השמיים מלטפת את עורי. וזה בדיוק מה שעשיתי בשעה האחרונה. שעתיים לאחר המהפך.
מוזר שלא הרגשתי ייסורי מצפון כלל, ההיפך הוא הנכון, הרגשתי אושר אמיתי. הנה בפעם הראשונה בחיי אתנתק מהכבלים הבלתי נראים ואעשה בדיוק את מה שאני רוצה. אפשר גם לחשוב איזו מהפכה אני עושה, במקום ללמוד לקראת תואר שני במדעים אלמד באותו בית הספר, רק שזו תהייה אומנות ואולי גם, אם אתקבל, תרפיה באומנות. יהיו מי שיאמרו שאני זורקת את עתידי לפח אבל בינינו הכל כל כך נזיל היום, אפשר להחליט משהו אחד היום ולהפוך אותו לחלוטין למחרת, אז מה זה משנה לכל הרוחות. ולחשוב על כל המרוץ המטורף שנאלצתי להשתתף בו בתיכון, בצבא בתואר הראשון ובקבלה לכאן. זהו הצעד הראשון שיעצור את כדור השלג המתגלגל שבסופו מחכים לי חיים אפורים ומשעממים שלא בחרתי או אולי כן רק בגלל שפחדתי לומר עצור ולנטרלו.
ואולי האומץ שאזרתי יידבק גם לצדדים אחרים של חיי. בשנה האחרונה התחבטתי בשאלה האם הגיע הזמן להתעמת עם האופן שבו אני חיה את חיי. תמיד מבינה מכילה עוזרת מקבלת מעצימה אחרים ובסוף נשארת שקופה. זה דפוס שחוזר על עצמו בכל מקום שאליו הגעתי מרוב שהייתי כזו נחמדה בהתחלה יצא שבסוף נהייתי מגעילה כי כבר לא יכולתי לשאת יותר את נחמדות היתר של עצמי ואת העובדה שאף אחד לא ממש פחד שאהפוך להיות אופוזיציה לוחמת. הגיע הזמן להישיר מבט ולומר את מצויינת אבל את חייבת להשתפר באופן שבו את מוכנה לקבל את החרא שמאכילים אותך. גם מאלו שכביכול נמצאים במחנה שלך. פחות ביקורת עצמית יותר אהבה עצמית.
מרוב שהייתי שקועה במחשבותיי לא הבחנתי בסיבה שבגללה השמש נעלמה פתאום ובתת המודע לא הצלחתי להבין את חוסר המתאם בין האפלה שפקדה את השמיים בבת אחת ובין העדר רוח או חמימות שעדיין עטפה אותי. אז הסרתי את משקפי השמש הרמתי את ראשי מהדשא והבנתי שהמקור להאפלה הפתאומית היה דוקטורנט אחד חביב ביותר שהפכתי לו שעה קודם לכן את התזה.
“פעמיים ביום אחד ועוד ביום שאני מתכנן לכרוך ולהגיש את עבודת חיי זה בהחלט סימן” הוא אמר והביט בי מחכה לראות אם משפט הפתיחה שלו עבר בהצלחה.
“זה בהחלט סימן, סימן שראית אותי פעמיים” אמרתי וחייכתי.
“צינית, שנונה או מרירה, מי את?” הוא התיישב עכשיו מולי.
“נעה בין שנונה למרירה תלוי באיזה יום או שעה אתה פוגש אותי” אמרתי מהורהרת משהו.
“היי, קוראים לי אמיר” המבטא שלו היה אמריקאי לחלוטין והוא גם לא נראה ישראלי כלל בחיים לא הייתי מנחשת שהוא מהארץ.
“היי אמיר, אז מאיפה בארץ אתה?” שאלתי ונראה שהשאלה לא הפתיעה אותו אם כי נראה היה שהוא לא ממש רוצה לענות עליה. מוזר.
“אני מחיפה, ואיך קוראים לך?” הוא העביר את הכדור למגרש שלי
“אני מיקה, נעים מאוד” הושטתי את ידי
הוא לחץ את ידי בעוצמה עדינה, מגע ידו היה נעים למדי.
“אתה יודע, זה עולם קטן מאוד. כשהייתי קטנה גרתי בחיפה אח”כ עברנו למרכז הארץ, לחולון, בגלל העבודה של ההורים שלי . למדתי שם בבית ספר יסודי. בבונים, איפה אתה למדת?” יכולנו לקיים את כל השיחה בעברית אבל משום מה נשארנו באמריקאית מדוברת.
“אני למדתי במאר אליאס” הוא ענה ברצינות.
“לא מכירה, אבל מצחיק יכולנו ללמוד באותו בית הספר, לא לדעת מקיומו אחד של השנייה ו-20 שנה מאוחר יותר להיפגש כאן” עניתי משועשעת מצירופי המקרים.
“זה לא היה קורה” הוא המשיך להיות רציני.
עכשיו שמתי לב לעובדה שכשהוא רציני הוא חתיך יותר.
“מה לא היה קורה?” שאלתי כדי לקבל תשובה אבל בפועל תווי פניו המסותתים עניינו אותי יותר. גם חכם וגם חתיך הורס.
“מאר אליאס זה בית ספר ערבי” הוא הביט לתוך עיניי.
“למה שההורים שלך ירשמו אותך לבית ספר ערבי?” המילים נאמרו ואז נפל האסימון.
“כי אני ערבי מחיפה. ערבי נוצרי” הוא ענה בעברית. המבטא היה ברור למדי.
“אז מה? אז אתה ערבי מחיפה ונפגשנו כאן בארה”ב ארץ המגבלות הכי אפשריות שיש” אמרתי וניסיתי להיראות הכי קולית ולא מתרגשת שיכולתי אבל בפנים הלב קצת נחמץ. התבשיל עוד לא הבשיל וכבר אאלץ להורידו מן האש.
“שמח לשמוע שיש לך ראש פתוח” הוא חייך ושמעתי את אנחת הרווחה שלא נפלטה.
אני באמת Open minded.
או-קיי בערך.
עובדה שלא הייתי מוכנה בכלל לאפשרות שבחיפה חיים יהודים, ערבים, בהאיים וכו’ בהחלט אומרת הרבה על הפתיחות והנכונות שלי.
אבל יותר משהיא אומרת עליי משהו היא אומרת על משפחתי שחינכה אותי בדרך מסוימת וכל סטייה מהדרך הזו תיחשב לסוג של בגידה מבחינתם.
“מיקה אני חייב ללכת עכשיו כי יש לי דד ליין בשעה 17:00 כשהמשרדים של הפקולטה נסגרים, אבל אני אשמח לשבת אתך על כוס קפה בערב להכיר לך את המקום וסתם לדבר מה את אומרת?” הדבר היחידי שלא עשה הוא לרדת על ברכיו ולהתחנן שפת גופו וקולו עשו זאת במקום.
איך אני יכולה לסרב להצעה כה נדיבה מאדם משכיל נחמד ובעיקר אחד כזה שיגרום לכל בחורה בסביבה לפיק ברכיים.
“בשמחה” שוב הדיסוננס הזה בין מה שנאמר ואיך שזה נשמע אבל זה כנראה הולך לקרות לי עוד הרבה עם הבחור הזה.
“אאסוף אותך ב-20:00 מ…? הוא חייך וניכר שהיה מרוצה.
נתתי את הכתובת שלי ופרטי ההגעה המדויקים לדירה.
“ניפגש ב-20:00 מיקה” הוא לקח את כף ידי ונשק לה בג’נטלמניות שאינה אופיינית לימינו.
“אכן ניפגש, אמיר” פרפרי הבטן פצחו במעוף.
היום הזה אכן התנהל באופן שונה לחלוטין מזה שצפיתי בתחילתו, אך למרות כל ההתרחשויות המפתיעות, הרגשתי שכך בדיוק זה צריך היה להתנהל, זה כנראה היה כתוב בכוכבים – מדהים רק החלפתי מקצוע, מדעים מדויקים באומנות, והנה כבר אני מתחילה להאמין באסטרולוגיה, אני עוד אפתיע את עצמי פעמים רבות….

מצב טיסה – חלק ג’
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך