not just royal- פרק 7

shira_19 26/08/2021 131 צפיות תגובה אחת

לא באמת התכוונתי לנוח, אני בטוחה שגם אם הייתי מנסה לישון לא הייתי מצליחה. כאילו שמישהו היה מצליח להירדם אחרי שהוא היה שומע שיש עליו נבואה, או אחרי שהוא ישן לילה שלם מחוץ לבית בגלל שמישהו ניסה להרוג אותו. לא התכוונתי לנוח, אבל הייתי צריכה לשקר לנתניאל בכדי שסוף סוף ישאיר אותי לבד. אני לא אומרת שאני לא מעריכה אותו על כך שהאו לוקח את התפקיד שלא בכזו רצינות, או שאני לא מעריכה אותו על כך שאמר לי את האמת, אבל לפעמים אני פשוט רוצה להיות לבד, לפעמים יש רגעים בהם לא רוצים לדבר עם אף אחד.

לפני שהורדתי ממני את השמלה ששוליה כבר הספיקו להתלכלך בבוץ, לקחתי את הפגיון שנתניאל הביא לי והכנסתי אותו במגירה שלצד המיטה שלי. לאחר שהתקלחתי וניקיתי את פניי, לבשתי שמלה פשוטה ברהבה מזו שלבשתי אתמול, שמלה עם בד בצבע אדום. כשהתיישבתי על רצפת החדר, הבנתי שאולי זה תמיד מה שנהגתי לעשות אחרי ימים קשים, הייתי פשוט מנקה את עצמי, הייתי מעמידה פנים שהמים מנקים לא רק את הגוף שלי, אלא גם מנקים את הראש שלי ממחשבות טורדניות. לאחר זמן מה שבו פשוט ישבתי והבטתי בקירות הסתמיים של חדרי, החלטתי לקום ממקומי ולצאת החוצה.

עד שיצאתי החוצה, זאת כבר הייתה שעת צהריים. השמש זרחה בחוזקה בחוץ. זכרתי שהרבה פעמים כשאורחים ממלכות אחרות היו באים, הם תמיד היו מעירים לנו על כך שהשמש והמזג אוויר אצלנו חם כל כך בהשוואה למקום שבו הם חיים. אימא שלי הייתה מסבירה להם על האגדה של סילביה, על ההסבר מאחוריי מזג האוויר כאן כביכול. עכשיו כשאני חשובת על זה, אימא שלי תמיד הייתה בן אדם שכלתני, אך היא גם תמיד הייתה רוחנית מאוד. בתור נסיכה אני אמורה להאמין באגדה של סילביה, אבל לא הצלחתי להאמין, לא בדרך שאימא שלי נהגה להאמין בדברים. כולם בסילביה יודעים על האגדה. על כך שבעבר לא הייתה קיימת כאן שמש כלל, שאנשים מעטים חיו כאן בחשכה לפני שהאלה סילביה הגיעה והעניקה להם את אור השמש.

כולם כאן כל כך מעריכים את הדברים האלה, סיפורי אגדות, סיפורים על אלים קדומים שאין לדעת אם הם באמת קיימים או אם הם המצאה נוספת ללמה השם של הממלכה הוא סילביה ולא שם קצת יותר מיוחד או מקורי. אולי זה מסביר למה אימא שלי מאמינה כל כך בנבואה הזאת, אולי אני בכלל הבעיה בכל העניין, אולי אם פשוט אאמין לדברים שאומרים לי ואקבל אותם כמו שהם, דברים יכלו להיות קלים יותר.

מעניין אם אבא שלי גם היה ספקן כמוני, אם גם הוא תהה לעצמו מה נכון ומהו פרי דמיונם של האנשים סביבו. אני מניחה שלעולם לא באמת אדע.
במסדרון כרגיל היו שומרים, אך אני יכולה להתערב שהפעם היו יותר שומרים מבדרך כלל. ניסיתי ללכת בטבעיות ולא מהר מדי כשפניתי לעבר האגף המערבי של הארמון, האזור שבו גם היו חדרים עם דלתות חזקות ואבטחה רבה יותר, אזור שבו סביר להניח שיחקרו אדם שפרץ לארמון וניסה לפגוע ביורשת העצר לדוגמא.

“הנסיכה אמארה, את לא יכולה להתקרב לכאן, זה מסוכן,” אחד מהשומרים נעמד במרחק סביר מולי כשניסיתי להתקרב לאחת מהדלתות במסדרון.

“אני רוצה לדבר עם האדם הזה,” אמרתי בקול רם. השתדלתי לעמוד זקוף ולשדר ביטחון, למרות שבתוך תוכי אני לא הייתי בטוחה אם אני עושה את זה בגלל שזה הדבר הנכון לעשות או בגלל שאני כבר עייפה כל כך שאני כבר לא יכולה להבדיל בין מה שנכון לבין מה שלא.

“מגיע לי לדבר איתו,” אמרתי. “האיש הזה בא גם כן במטרה לפגוע בי אתמול. אני חייבת לגלות מי בדיוק שלח אותו או מה בדיוק הוא יודע.”

“אני מצטער, הנסיכה אמארה, אסור לי להכניס אותך,” השומר התעקש. “ניסינו לחקור אותו, אך אין לנו עדיין תשובות ברורות לגביי מה שקרה אתמול, הנושא עדיין בטיפול.”

“אם הנושא עדיין בטיפול, אז זה לא יזיק אם גם אני אנסה לקבל תשובות, לא?” אמרתי בזמן ששילבתי את זרועותיי. “אני לא אומרת שאתם לא עושים את העבודה שלכם כמו שצריך, אני מודה לכם על העבודה שלכם והמאמץ, אבל אני לא חושבת שזה יזיק אם אנסה למצוא להשיג גם כן תשובות.”

“הנסיכה אמארה,” השומר נאנח שוב, כנראה כבר התעייף מכך שהיה צריך להמשיך לנהל איתי את השיחה הזאת, אבל לא התכוונתי לסגת בכזאת קלות.

הוא עמד לפתוח את פיו שוב, אך השתתק כשהבחין במשהו שהיה מאחוריי.
סובבתי את מבטי והופתעתי לגלות שבמרחק כמה צעדים ממני עמד נתניאל, רק שעכשיו הוא נראה רענן יותר ולבש בגדים אחרים, גם פשוטים ונוחים יותר.

“אתה יכול לתת לה להיכנס,” נתניאל אמר ברצינות ואני העברתי את מבטי בין השומר לנתניאל כשהשתררה באוויר שתיקה. השומר הביט בנתניאל בשקט ולאחר כמה רגעים הנהן.

נתניאל התקדם קדימה לעבר החדר ואז סימן לי בידו לבוא אחריו גם כן.
“חשבתי שאמרת שאני יכולה להיכנס,” אמרתי בשקט כשחלפנו על פני השומר שמבטו היה נעוץ בנתניאל, לרגע אפילו הייתי בטוחה שזיהיתי פחד קל בעיניו.

“לא חשבת שאתן לך להיכנס לבד, נכון?” הוא אמר ואני משכתי בכתפיי.

“קיוויתי שכן,” אמרתי ואז הוספתי. “אני לא מפחדת.”

“בשלב הזה עדיף להיזהר, אין לנו עדיין מידע לגביי מה שקורה, אנחנו לא יודעים בדיוק מול מי אנחנו מתמודדים או עד כמה הם יודעים על הנבואה, לא הייתי רוצה לקחת סיכונים מיותרים,” הוא אמר והניח את ידו על הידית לפני שהסתכל עליי. “את מוכנה?”

הנהנתי בראשי באיטיות ובלעתי את רוקי. “כן, אני מוכנה.”

ואז הוא פתח את הדלת. האמת היא, אני לא יודעת למה ציפיתי מהחדרים בחלק הזה של הארמון. אף פעם לא הייתי באחד. זה תמיד היה אזור כזה בארמון שהייתי מודעת אליו אבל אף פעם לא התקרבתי אליו. אני גם לא ידעתי בדיוק מה השיטה שבה חקרו אנשים, אני לא בטוחה שגם רציתי לדעת, במיוחד אחרי ששמתי לב לדם שהיה על שפתיו והשריטות על פניו של הגבר הצעיר שבחדר.

הגבר הצעיר היה אזוק באזיקים שהיו מחוברים לקיר של החדר והוא ישב על הרצפה. מלבד פניו, גם על ידיו היו סימנים אדומים והוא לבש בגדים מהודרים, כנראה אלה שלבש אתמול בנשף. שיערו הבלונדיני הסתיר חלק מפניו וקצוות השיער שנפלו על פניו מנעו ממני מלהביט בעיניו, ולמען האמת, לא הייתי בטוחה שרציתי להביט בעיניו.

“שמעתי שהוא רב מכות עם כמה מהשומרים כשהוא ניסה לברוח מהארמון,” לחש לעברי נתניאל ואני הנהנתי בשקט כשהוא פסע באיטיות לעבר אותו אדם שלא ידעתי עליו דבר עדיין.

“אני לא מתכוון לספר שום דבר,” אמר אותו גבר זר כשחיוך קטן הופיע על פניו. “וגם אם הייתי מספר לכם, הסוף הוא כבר צפוי מראש, אין טעם למשוך זמן.”

“אני לא באתי הנה כי אני רוצה תשובות ממך, אני באתי כי מגיע לה תשובות,” אמר נתניאל שהצביע עליי. “אתה באת הנה לארמון אתמול במטרה לפגוע בה, מגיע לה לקבל תשובות.”

האדם האזוק הרים את פניו באיטיות וכשהסתכל עליי גיחך. “אז את הנסיכה אמארה, אני לא יודע, ציפיתי לפגוש מישהי שנראית קצת יותר…יותר מלכותית אני מניח. אני מבטיח לך שאם היית נתקלת בי ולא במרקוס, אז הייתי דואג להיות הרבה יותר עדין איתך.”

“ומי אתה בדיוק?” שאלתי.

“אם אני אגיד לך את השם שלי זה לא באמת ישנה משהו, ואני גם לא חושב שזה ממש מעניין אותך, אני צודק?” הוא שאל בזמן שסקר את פניי. “מה שאני כן יכול להגיד לך זה שלא אני ולא מרקוס היחידים שבאו הנה לחפש אחרייך, אני בטוח גם שאנחנו לא הראשונים או האחרונים שמצאו דרך כזו או אחרת להגיע הנה. בסופו של דבר מישהו ימצא אותך כשלא תהיי מוכנה ואז…טוב, אני מניח שאת יכולה לנחש מה יקרה אז.” הוא אמר בטון נבזי וקר.

“אז גם אתה הגעת מאייבי?” שאלתי, משתדלת להתעלם מהצמרמורת הלא נעימה שחשתי או מהרצון העז שלי לקחת את שתי רגליי ופשוט לצאת מהחדר הזה.

“אז הספקתם להבין את זה, כל הכבוד על עבודת הבלשות שלכם,” הוא צחק. “מה הסגיר את מרקוס, זה בטח המטבעות, הוא ידוע בכך שהוא אוהב לשמור על הכסף שלו קרוב אליו, כנראה הצד הפרנואידי שלו שמישהו עלול לגנוב או לקחת אותו ממנו בכל רגע נתון. זה די עצוב, הייתי אומר.”

“ואתה?” שאל נתניאל. “מי שלח אותך?”

“למה אתה ישר מניח שמישהו שלח אתי?” אותו אדם נאנח. “אולי באתי הנה כי אני רציתי לבוא? אולי פשוט הסתקרנתי לגלות מי הבחורה שעליה מדברת הנבואה?” ואולי…אולי פשוט אני שונא את המחשבה שממלכה אחרת יכולה לשנות את מאזן הכוחות. באייבי אנחנו אולי חזקים מספיק בכדי לנצח במלחמה, לא משנה מי נמצא נגדנו, אבל כנראה בתור איש צבא אתה יכול להבין אותי כשאני אומר לך שתמיד צריך אסטרטגיה, וכרגע האסטרטגיה שלנו היא להביס כל איום אפשרי, גם אם האיום הזה נשמע פשוט כל כך כמו נסיכה או נסיך צעיר.”

“אז כנראה זה נכון מה ששמעתי עליכם, כנראה אתם באמת פחדנים,” אמרתי והוא היטה את ראשו לעברי וצחק.

“את יכולה לנסות להעליב אותי, נסיכה, אבל זה לא יתקן את המצב שלך,” הוא אמר. “מה שאני כן יכול לומר לך זה שכדאי שתיזהרי, האחרים יבואו אחרייך. יש מספיק אנשים שמחפשים לפגוע בך, ולא רק מאייבי. אני לא אופתע אם בשלב הזה תלו תמונה שלך כמבוקשת בכל ממלכה ששמעה אפילו אזכור על הנבואה,” הוא הזדקף במקומו מעט ושוב אותו חיוך שטני הופיע על פניו. “האמת, לא רק את צריכה להיזהר, גם הנסיך הזה מארדור צריך להיזהר, מי יודע, אולי הוא אפילו בסכנה גדולה יותר ממך.”

“הנסיך?” מלמלתי והבחור גיחך.

“כן, את יודעת, האדם השני שהנבואה מדברת עליו. לאף אחד לא באמת אכפת מי מכם ייפגע ראשון, העיקר שהנבואה לא תתגשם בסוף.”

הבטתי בו למשך מספר שניות ואז הצצתי לעבר נתניאל שכבר הסתכל עליי. הבנתי מה הוא ניסה להגיד לי באמצעות עיניו. מה היית רוצה לעשות עכשיו?
ובמקום לענות, פתחתי את הדלת בחוזקה ויצאתי מהחדר. כן, אולי זאת לא התגובה הכי בוגרת שיכולתי לחשוב עליה באותו הרגע, אבל לא ממש היה לי מה עוד לומר, גם לא ממש רציתי להגיד כלום. מה כבר היה אפשר להגיד?

“אמארה, לאן את הולכת?” שמעתי את קולו של נתניאל אחריי, אך במקום להמתין לו רצתי, רצתי הכי מהר שיכולתי, למרות הידיעה שנתניאל ימשיך לרוץ אחריי, לא משנה לאן אחליט לברוח.

היוש לכולם!
מצטער שלקח לי זמן להעלות פרק, היה לי שבוע די עמוס ולא ממש הספקתי לכתוב הרבה.
הוצאתי לאור את ספר הביכורים שלי, למי שמעוניין לדעת עליו יותר זה הקישור לספר:

https://www.e-vrit.co.il/Product/22474/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D

למי שרוצה לקרוא עוד דברים שכתבתי ולהתעדכן בהמשך על עוד ספרים, הנחות והגרלות שיהיו, אז ניתן לעקוב אחריי באינסטגרם שלי- shiraderooij.

אשתדל השבוע לכתוב קצת יותר ולהעלות פרקים ארוכים יותר, מקווה שתהנו מהפרק:)

not just royal- פרק 7
דרוג הסיפור 3 | 2 מדרגים

תגובות (1)

תמשיכיייי..
את כותבת מושלם שירוש!!!
ממש אהבתי את התיאורים והעלילה.❤️

28/08/2021 14:32
16 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך