מר בוטן

21/07/2016 726 צפיות תגובה אחת

12 שנים של מוות קליני, כך אני מתייחסת לנישואים שלי, קו ישר ארוך ובלתי נגמר של חוסר תחושה. ובסוף שבוע מופלא ונורא כאחד חתכתי את הורידים של נישואי ובכך למעשה הצלתי את חיי. מסתבר שקשה להתרגל לכל הטוב הזה בבת אחת ולכן הייתי צריכה שנה של איחוי שברי נפש. בזמן הזה הייתי שם בשביל ילדיי שסבלו גם אותי וגם את אביהם בשנים שהיינו ביחד.
אחרי שנה של התנזרות מגברים כבר היה ברור שהליבידו שלי מתעורר ורוצה את ליטרת הבשר שלו, תרתי משמע, אז התחלתי לצאת למועדונים, עם חברות, טיולים מאורגנים, הופעות, בנק, דואר וגם למוסך. אי אפשר להיות יותר מדי בררנים ואין לדעת מהיכן יצוץ הנסיך על הסוס הלבן או בטויטה קורולה.
לא פשוט לחזור לסצנת הדייטים, להסתרק, להתאפר להתלבש להתבשם ובאופן כללי להיראות כל מה שאני לא בדרך כלל, בעצם לשים מסיכה ולדבר דייטית שוטפת המובנת על ידי כל המשתתפים.
“חמוד” קראתי לעידו בני בן ה-14, “אני יוצאת עם חברה, אחזור מאוחר. השארתי לך סלט טונה ופיצה במקרר, רק תוציא ותחמם מה שצריך”.
“טוב” רטן עידו שהיה שקוע בפלייסטיישן שלו ולא ממש היה אכפת לו להישאר לבד. אחותו הקטנה, נועה, הייתה הערב אצל אבא שלהם, דרור, כדי לחגוג את סיום החופש הגדול אתו ועם חברתו הנוכחית. הסידור ביני ובין דרור היה די פשוט אנחנו עוזרים אחת לשנייה כשצריך. בעיקר כשהוא צריך אבל מדי פעם הוא גם נרתם לעזור לי. כך שבסה”כ לא היו לי ממש טענות כלפיו.
בעיקר הייתי אסירת תודה שמישהי לקחה את דרור ממני והיא זו שצדה את מרבית תשומת הלב שלו. קוראים לה יפעת, איילה תמירה ויפה מסובבת ראשים אחריה, בזמן שבו כנראה מרבית הדם מפסיק לזרום לשם ומתחיל לזרום למקום אחר וכך למעשה היא מצליחה לתמרן אותם לחשוב שהם אלו שמנהלים את העניינים כאשר בפועל היא שולטת בהם ביד רמה. ועכשיו הגיע תורו של דרור להישלט. שלא תבינו לא נכון, אני לא מרחמת עליו בכלל, למעשה אפילו מגיע לו שנפלה בחלקו כלבה יפה ולא מתוחכמת במיוחד מן פודלית מפונפנת. הוא הכיר אותה בבית החולים כשאחד הבנים שלנו נפל וסדק את הרגל. היא באה עם אחת הבנות שלה שנפלה ושברה את השן. הם התחילו לדבר והשעות הארוכות שבילו יחדיו במיון הובילו בסופו של דבר גם להחלפת טלפונים. ברור שהיופי שלה והנזקקות הבולטת תרמו גם הם וסינוורו את דרור. באותו זמן דרור ואני בקושי הספקנו להחליף מילה אחד עם השנייה שלא הייתה קשורה למטלות. ניהלנו סוג של עסק כושל – המשפחה שלנו. יפעת הפציעה ופיזרה את הפרומונים הנשיים שלה. לדרור נותר רק להתחיל בריקוד החיזור. כמו שאמרתי הרבה דם לא זרם לו למוח באותו זמן, כך שמהר מאוד הם פצחו ברומן סוער. עם הרגלים של פקיד בהסתדרות , אני באמת לא יודעת מה יפעת מצאה בדרור שאפילו גרם לה לעבור לגור איתו, ומצד שני אם חושבים על כל ההטבות שבלהיות בת זוגו של מנהל בכיר בחברת הייטק אפשר בהחלט לנסות להבין.
נכנסתי למכוניתי והתחלתי בנסיעה. תחילה אספתי את חברתי ליאת, המכירה היטב את מצוות עשה ואל תעשה בניסיון להשיג את הדייט והזוגיות המיוחלת ונסענו לפאב ידוע בעיר שבו פנויים ופנויות באים להכיר. אתם מצפים שאומר שהמקום שטוף זימה נשים בלבוש מעט זנותי וגברים עם מבטים מפשיטים נפגשים ביחד במקום שמזכיר את הבופה בכניסה לשאול. אז זהו שלא! למקום היה יותר סקס אפיל של מרפאת שיניים, נקי מסודר ואתה יודע שעוד מעט מישהו יחפור לך לעומק כדי לתקן איזה חור שנפער לך ובמקרה הזה במקום בשיניים, בנשמה שלך.
התיישבנו והזמנו בירה בטעם דובדבנים, בירה של כוסיות, כך ליאת קוראת לה. טעימה ביותר בעלת שילוב טעמים: טעם ספק מריר ספק מתקתק ומתעתע. מוסיקה חזקה התנגנה ואנחנו ישבנו ופיטפטנו על החיים. כשהמוסיקה שינתה כיוון והפכה להיות יותר רקידה, נשים וגברים עלו על הרחבה המרכזית והחלו לרקוד וכך משכה אותי ליאת למרכזה.
לא אוהבת לרקוד, מה אני יכולה לעשות זה לא דבר שאני מצטיינת בו ובמקום להרגיש כמו איזה דביבון חמוד ומגושם אני מעדיפה לנהל שיחה ערה ועמוקה. ליאת אומרת לי שכאן ובמקומות שכאלה צריך לא רק לנהל שיחה אלא גם “לנפנף” בסחורה…אני לא מאמינה שאמרתי את זה אבל זו כנראה בירת הכוסיות שמשפיעה עליי ובמדברת מתוך גרוני.
ראיתי אותו כבר קודם כשנכנס לתוך הפאב ועכשיו הנה גם הוא רוקד, השילוב שאני מחפשת בגבר: גבוה, פנים נאים ונעימים גוף חטוב והוא רוקד לידי. נראה גם שהוא מחייך אליי, אם אני לא טועה. הוא התקרב אליי בצעדי ריקוד איטיים. הוא רוקד יפה ונראה בטוח בעצמו. אלוהים אני מתחילה להרגיש שאני מתחממת ועם כל צעד שלו הטמפ’ עולה עוד רגע יצא לי קיטור מהאוזניים. הוא חייך אליי אני חייכתי אליו, כמה נדוש. רקדנו ביחד עד סיום השיר ואז הוא רכן לעברי ואמר לי שאולי כדאי שנפרוש מהרחבה הצידה לשולחן לדבר. סימנתי בחיוך לחברתי שאני הולכת לשבת והיא חייכה אליי כמאשרת את הנבחר.
ראו זה פלא הוא גם מדבר לעניין, הוא לא רק יפה. עובד כאיש שיווק ומכירות בחברת הייטק. וואו גם מרוויח לא רע. מה עשיתי שמגיע לי כל הטוב הזה.
השיחה זרמה, דיברנו על עצמינו וסיפרנו כל אחד על הילדים שלו, כן גם הוא גרוש +3. ממש נהנתי וחשבתי לעצמי כמה חבל שלא עשיתי זאת קודם.
הערב הסתיים, נפרדנו בנשיקה על הלחי והחלפנו מספרי טלפון.
“וואו, את זריזה” אמרה ליאת
“לא חשבתי שזה כל כך קל” עניתי בנונשלנטיות
“בחירה מצויינת בשביל פעם ראשונה” סיכמה ליאת
ואני חשבתי שהוא בחר אותי ולא אני אותו אבל מה זה משנה זה מחמיא לי ולנשיותי הפורצת מחדש.
למחרת בלי משחקים מיותרים אלון התקשר דיברנו יותר משעה והשיחה קלחה.
הייתי ברקיע השביעי
יום הדייט המיוחל הגיע, עידו ונועה אצל דרור. אני מתארגנת לקראת יציאה מהבית מוודא שכל הבגדים ללא דופי, העליונים והתחתונים הרי אי אפשר אף פעם לדעת איך הערב יגמר.
קבענו לצאת לסרט ואח”כ לארוחה במסעדה סמוכה לאולם הקולנוע. הסרט היה סרט רומנטי שרק ליבה את היצרים וחישמל את האוירה. אלון אחז בידי ויחד יצאנו בתום הסרט לארוחת הערב. המסעדה בה ישבנו, איטלקית, הייתה מצויינת אבל השתדלתי לאכול בצמצום כי להתמזמז על בטן מלאה מדי זה לא כיף.
הוא החזיר אותי לביתי. ישבנו בחניה והוא ליטף בחושניות את תנוך אוזני התקרב אליי ונשק לי על השפתיים באיטיות. ואני, בוערת, הלב שלי דופק בפראות והדם רותח לי בתוך הורידים. מה אני מתחסדת בכלל, זמן ארוך מדי הייתה כאן בצורת ועכשיו אני מרגישה איך מבול של רגשות ושאר נוזלים מציפים אותי.
הזמנתי אותו לעלות לביתי. בזמן שעלינו במעלית התנשקנו בפראות וחשבתי לעצמי שעוד שניה אני הופכת לחיית טרף אם מישהו או משהו לא יעצרו אותי. החיה הרעה שבי יצאה לחופשי והיא מוכנה לטרוף כל דבר.
הגענו לחדר השינה שלי תוך כדי שאנחנו מפשיטים אחד את השנייה ואז זה קרה. איך יכולתי לחשוב שיש משהו מושלם בעולם, אני כבר מספיק גדולה כדי לדעת שאין דבר כזה. כשהורדתי את תחתוני הבוקסר הסתכלתי עליו והוא הסתכל עלי בחזרה. כלומר לא היה הרבה מה שיסתכל עליי בחזרה. לרגע היה נדמה לי שהוא ביישן ומתחבא ממני אבל אלון נראה ממש בשיאו והבוטן הקטן שלו נראה מאוד קשיח. מה עושים עם הדבר הזה? שאלתי את עצמי כלומר, אם הייתי בגודל של נילס אולגרסון אולי היה איזה סיכוי לאורגזמה קלה אבל במצב הנוכחי אני מפחדת שילך לאיבוד אי שם במערות החושך.
אמרתי לאלון שאני הולכת להתארגן רגע בשירותים. בדרך הסלקתי את הנייד וביקשתי בלי פירוט יתר מליאת שתתקשר אליי דחוף ותגיד שאני חייבת לצאת מהבית לעזור לה כי היא איבדה את המפתחות והילדות נעולות ורק לי יש מפתח נוסף.
יצאתי מן השירותים, מעלה על פניי חיוך מזוייף, התקרבתי אל אלון והאיצטרובל המאוד קטן שלו בדגש על קטן מאוד, בחשש גדול ובדיוק ברגע שהרגשתי את האיצטרובלון מרחף מעליי ליאת התקשרה והצילה אותי.
זהו
נפרדנו בחופזה. הסברתי לאלון שזה מקרה חירום ושהייתי יותר מנרגשת להרגיש כלום ולא לגמור, טוב ברור שלא אמרתי את זה אבל חשבתי את זה. ויצאתי מהבית תוך שאני משדלת אותו למהר החוצה.
נסעתי לליאת, הרוח ליטפה את פניי תוך כדי הנסיעה וחשבתי לעצמי שכך אולי הייתי מרגישה אם היינו בסוף מקיימים את האקט עצמו- כאילו רוח קלה עוברת בתוכי. אולי לזו הייתה הכוונה שאמרו שמרים נכנסה להריון מרוח הקודש.

מר בוטן
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (1)

חחחחחח אוי. יפה מאוד היה לי קל וכיף לקרוא. יש המשיך? (:

21/07/2016 17:31
13 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך