פאפינק על פרסי ג׳קסון וגיבורי האולימפוס.

פרסי ג׳קסון ואבן האודם||פרק 1

31/10/2016 1882 צפיות 2 תגובות
פאפינק על פרסי ג׳קסון וגיבורי האולימפוס.

כול המחנה היה מלא דיבורים. טוב,הרי מה הפלא? מחנה יופיטר בא לכאן לשבוע וכולם מתרגשים לפגוש את חבריהם הרומיים. ואכן,גם אני,התגעגעתי לבחור הגדול,לבחורה המתולתלת ולבחור המעופף.או כפי שהבנתם לפרנק,הייזל וג׳ייסון.
וכמובן,גם ניקו בא מעיסוקיו בממלכת השאול. ווויל כל כך מתרגש שהוא מלא מרץ לארגן את המסיבה לבדו,אך כמובן כולם רוצים להיות קשורים בזה.
לא היה לי מה לעשות אז התחלתי להשתעמם.
הלכתי לאגם ודיברתי עם כמה נימפות ואחרי שהתעדכנתי על שלום אבי,שלום טייסון ועוד עניינים שקורים בממלכת אבי,הן הלכו ונשארתי לבדי.
התחלתי להקפיץ אבנים במים,משתדל לא להשתמש בכוחותי שיקפיצו לי תאבנים הרבה פעמים.
שמעתי צעדים מתקרבים לכיווני ואצבעות נחות על עייני. “מי אני?” שאל קול שאני כל כך אוהב,קול עדין אך קשוח. “מעניין מי,אנני” היא צחקה והתיישבה לידי.
“מה קורה?” שאלתי “בסדר,וויל צבוע בכחול” “אני חייב לראות את זה” עניתי ושנינו צחקנו.
המשכנו לדבר יחדיו מחובקים על יד האגם שנימפות מצחקקות מסתכלות עלינו.
קולות חצוצרות נשמעו ברחבי המחנה,ותורי חצויים ישרים נכנסו והתפזרו אחרי כמה דקות.
“בוא נגיד שלום” אמרה אנבת’ וקמנו.
“מה קורה אנשים” אמרתי.
ליאו,פייפר וויל כבר היו שם.
וויל למה?טוב בגללו.
“היי” אמר דמות בעל שיער שחור ובגדים שחורים אשר יצאה מהצללים,ניקו די אנג׳לו.
וויל ישר חיבק אותו,אבל זה לא נתון לשפיטה,הם הרי לא ניפגשו חודשיים.
אם לא הייתי רואה את אנבת’ חודשיים-הייתי משתגע. וזה כבר קרה, שהרה מחקה לי את הזיכרון והחליפה אותי עם ג׳ייסון.
“היי,שחרר אותו” אמרה הייזל לוויל “הוא שלי” הוסיפה וחיבקה אותו,יותר נכון מחצה.
“בואו נשב,לדשא?” אמר שאל ליאו, “סבבה” ענינו והלכנו לשבת.
“אז..מה חדש במחנה החצויים?” שאל ג׳ייסון.
ישבנו במעגל, ופייפר עשתה לנו פיקניק מקרן השפע .
אני,מימיני אנבת, מימינה פייפר,שמיימינה ג׳ייסון,שמיימינו ליאו,שמיימינו פרנק,שמיימינו הייזל,שמימינה ניקו,ושמיימינו וויל.
“בסדר,לא חדש. אתה יודע,מפלצות,מסעות,אימונים..” אמרתי.
“רגע,קרה עוד משהו” אמר ליאו בדרמטיות וכולם הסתכלו עליו בסקרנות.
“לפני שבוע בדיוק” התחיל לדבר בקול מפחיד.
“בביתן פוסידון,היה בלאגן רציני: עטיפות ממתקים כחולות,בקבוקי צבע מאכל ריקים,פחיות קולה ריקות,בגדים מפוזרים בכל פינה והכי גרוע,כמעט ולא ראו את המיטה.
אם אתם תהיו ממש בשקט,תוכלו לשמוע זרם מים.
ובתוך כל הבאלגן הזה,חי האחד והיחיד,פרסי ג׳קסון.
אשר הביס יותר מאלפי מפלצות,בפעם הראשונה בה נלחם במפלצת הייתה בגיל 11 וניצח,נלחם והביס את קורונוס וגאיה,הוצע להיות אל,שרד בטרוטרוס,אביו הוא שליט המעמקים וכמובן,הוא חתיך” אמר ליאו.
“אוי,תודה. אתה מחמיא לי” אמרתי וכולם צחקו.
“אז בקיצור, לא היה אפשר לצאת מהמקום הזה,היה אפשר לשמוע צעקות ‘הצילו’ מתוכו. אז צוות הגיבורים שלנו,אנבת’ צ׳ייס,פייפר מקלין וליאו ואלדס החתיך-”
“מה איתנו?” קטעה אותו אנבת’ עם מבט רצחני.
“אממ,כן,ברור. אז כמו שאמרתי אנבת’ צ׳ייס החכמה,פייפר מקלין היפה וליאו ואלדס החתיך הגיעו לעזרה.
הם הוציאו את פרסי, ואסרו עליו לזוז. הם התחילו לסדר וזה לקח להם יום שלם!” סיים.
“אופס(?)” אמרתי ושיפשפתי את עורפי.
צחקנו וצילצול לחדר האוכל קטע אותנו.

פרסי ג׳קסון ואבן האודם||פרק 1
דרוג הסיפור 4.8 | 9 מדרגים

תגובות (2)

E8 E8

כאחד שקרא את כול הסדרה קטע חמוד

01/11/2016 01:05

    אווו,זה כבר לא יהיה חמוד????????

    01/11/2016 11:21
סיפורים נוספים שיעניינו אותך