oliv
כתבתי פעם, רלוונטי גם היום.

דברים שאוהבים לדמיין

oliv 25/09/2014 1014 צפיות 8 תגובות
כתבתי פעם, רלוונטי גם היום.

אני אוהבת לדמיין כי בדקות האחרונות שלנו, כשמבקשים אוויר בכל בכוח שאין, מתקיימת שנייה אחרונה בה יש שלווה; עוצמים עיניים וזה בסדר למות.
ואלוהים? הוא כמו קוסם, ומשחררים כנפיים מעלה.

אבל האמת היא שאולי אני פשוט אוהבת לדמיין כדרכם של אנשים, על מנת להקל על כאבים גדולים ממני; כי אולי אין שלווה במוות ולעולם לא משחררים. אם כן זה אומר שכשהנורא מכל יגיע, הנשימה האחרונה שלי תהיה מלוות התנגדות; כי אולי אין שום דבר טוב בקטיעת החיים, המעגל אף פעם לא נסגר ולא- זה גם לא בסדר את הכול לאבד.
ואלוהים? אולי גם הוא מת.

חשבתי על זה היום כשמכר יקר עצם עיניים ולא קם לעולם, ברגע דל של הזדהות בו בכל זאת הצלחתי לנחש- בדיוק את מה שהוא כנראה ידע. הוא גם לא רצה ללכת.
אבל זה היה בסדר כי אחרי הכול, הוא כבר נראה היה שליו.
כשבכיתי, ידעתי שהפרצוף השליו של המת- זה שקר.
אינני מסוגלת להכיל כי המת הוא איננו- הוא אף פעם לא שליו. זה פשוט הדמיון; כמו הדמיון בין אלוהים לזקנים, כמו המחשבה שתינוקות אף פעם לא מתים.
וכשלא בכיתי, כבר לא ידעתי את זה.
וגם לא חשבתי שזקן זה תינוק שנרקב.

אני לא אוהבת לדמיין שבדקות הראשונות שלנו, כשאנחנו מעניקים חיים בכל הכוח שיש, אנחנו מעניקים גם את המוות.
יולדים כדי לא להרגיש לבד; אסור למות לבד.

ואלוהים?
אולי גם אלוהים זוכר זאת,
רק כשהוא בוכה.

דברים שאוהבים לדמיין
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (8)

דבר ראשון, כותבים ‘אלוקים’ דבר שני, הכתיבה יפה אבל קשה לי להסכים אם הטקסט. דבר ראשון אלוקים יושב למעלה ובוחן אותנו, רואה מה היינו עושים גם בלי עזרתו. וחוץ מזה לדעתי אחרי המוות שלבים כי הכל נגמר כל העצב כל הכעב אבל מצד שני אולי טיפה חבל על כל האנשים שהשארת למטע, בכדור הארץ שעכשיו לא יודעים שטוב לך ובוכים. זו דעתי אבל חוץ מזה- יפה מאוד ומרגש

25/09/2014 20:10

    אני לא מאמינה ב’אלוקים’. מצטערת אם הטקסט פגע בך. מבחינתי אלוהים זה עוד משהו שנעים לדמיין

    25/09/2014 20:15

    טוב, על זה אני לא יריב איתך, תאמיני במה שבאלך

    25/09/2014 20:16

בכל אופן תודה רבה על התגובה שלך, אני מכבדת את הדעה שלך.

25/09/2014 20:16

מקסים! בהתחלה נדמה שאת מאמינה באלוהים אבל נחמד לראות שהוא גם פרי הדמיון של האדם. אני גם לא מאמינה בו, ככה שזה היה יותר ממקסים. “יולדים כדי לא להרגיש לבד; אסור למות לבד”. משפט מדהים.

01/11/2014 16:54

העא תודה רבה לך!!! חשבתי שאף אחד לא אהב והיה לי חבל :/ תודה רבה רבה רבה על התגובה גרמת לי לחייך (:

01/11/2014 19:26

זה הסיפור הראשון שלך באתר. עוד לפני שהגעתי לכאן. לכן לא קראתי אותו. אבל אני הגיד לך תאמת הוא אחד הסיפורים היותר טובים שלך. אני הודה בפניך על האמת. קצת לא מסתדר לי המחשבה הזו שאת חושבת שהלוקים הוא רק פריה דמיון. לי ההלוקים הוא ממש מציאותי. ברמה כזו שאני מחשיבה את עצמי למציאות. וברגע שהחשיב אותו לדמיון, מבחינתי אז גם את ואני והעולם הזה דמיון. מבינה אותי. זה לא אמונה זו ידיעה מבחינתי. אומנם ידיעה שקשה לי להסביר.. אבל ידיעה. כמו קיומי עצמי. בבקשה אני ממש מבקשת אל תהפכי אותי למשוגעת שמערבבת מציאות ודמיון. כי אני לא כזו!. ואת מכירה אותי נסי למצוא להלוקים הגדרה אחרת. אולי אישיות ברדוקסית. בחירה הסתכלותית. זכות בחירה!. אבל אם את אומרת כך את פוגעת בי. כי את הופכת אותי למשוגעת . ובעצם יותר מי חצי מאוכלוסית העולם. כול עוד לא הצלחת לאוכיח אחרת. אז אל תחשיבי את הלוקים כדבר ברור שהוא לא קיים שהוא רק דמיון. כי כבר סימכנו שאת לא הצלחת לסתום ואני עדיין לא הצלחתי לגמרי להסביר. אני מבקשת מימך שוב. אל תפגעי בי דברי על הלוקים כספק (מבחינתך) ולא כדמיון חסר כול בסיס!. כמשהו שמי שמאמין בוא הוא איש חסר כול היגיון בריא. כי אני ממש לא כזו ואת יודעת זאת? כול עוד לא הצלחת לאוכיח ההפך את לא יכולה להגיד שהוא בוודאות לא קיים. ולהחשיב את עובדיו כמשוגעים, שחיים בדמיון. מקווה שלא נעלבת או משהו והבנת את כוונתי הכנה. כמו שכבר מי זמן סיכמנו. אני מכבדת אותך ואת אותי. גם אם לא תמיד מסכימים.

נ.ב אני אקרא את ”נוף” יותר מאוחר.. אל תדאגי אני זוכרת

01/03/2015 10:47

    הבנתי הכל. זה בסדר מה פתאום להיעלב. תודה על מחמאותייך.
    יש לי ידיד שחזר בתשובה. הוא מודה שבכל העניין של אלוהים אין ממש היגיון והכל תלוי בבית אליו אתה נולד. הוא לא מתיימר לדעת תשובות לדברים שאין להם תשובה וכשאני מדברת אתו אני מרגישה כאילו אנו והוא מבינים שאנחנו מדברים רק על סיפור או בדיה. אני אוהבת את האמונה העדינה שלו, את זה שהוא אוהב להביט ביופי של דברים ותמיד למצוא את הטוב. אני אןהבת שלהכל יש לו חשיבה ביקורתית והוא לא מקשיב לדברים מוזרים של רבנים בכלל. מבחינתו שבת ולצום זו מסורת. זה לא הופך אותו לטוב יותר מוסרי יותר מקודם או לכלום. אני אוהבת ומוכירה אותו בשל כך.
    אני לא יודעת מה אמונה נותנת לך, אבל אם את מוכנה להודות שאת בוחרת להאמין בשל ההיתרונות והטוב שזה נותן לך, לא יהיה אדם שיעריך אותך יותר ממני. זו חוכמה גדולה להצליח לעשות לעצמיך טוב. אבל אנשים שמתיימרים ‘לדעת’ שהוא אמיתי מבחינתי חיים בעולם מדומיין וזוהי תכונה שלצערי הרב אני לא מעריכה. זה מתפרש בעיניי כחולשה וחוסר יכולת להתמודד עם החיים.
    הידיד שלי, הוא יודע שסטיסטית כל דת אחרת יכולה להיות נכונה באותה מידה. הוא חרידי. הוא לא מתיימר להיות צודק יותר נבחר יותר או טוב יותר. הוא צנוע כל כך באמונותיו שכשאנחנו מגיעים לנושא כזה הוא בדרך כלל נמנע מלדבר. פעמים מועטות הוא מדבר על כך ואז רק מזכיר את השמחה שחגים נותנים לו וכדומה. זה מקסים בעיניי ומופלא. חשיבה מבוקרת כל כך והגיונית. התעלות מעל מחסומים רגשיים. אני אף מעריצה את זה. זו היכולת הנדירה להודות במה שפחות נעים כי יש בך מספיק אמת כנות ובטחון לכך.
    הקונספט של “אני” הוא גם דמיוני אגב. מה שאנחנו חושבים שאנחנו זה דמיוני ומומצא בדיוק כמו כל מחשבה אחרת. אני טוב, אני רע, אני נחמד, אני ישר- כל הדברים האלה לא קיימים, הם סתם רעיונות שהמצאנו שלפעמים אנחנו נוהגים בדרך אחת ולפעמים באחרת – כשאין תמיד הסכמה על מה זה מה. אז האם אני מסוגלת להביט על כל הפעמים בהם הייתי נחמדה רעה טיפשה אדיבה קמצנית חכמה, ולהחליט מי אני?? אני ככה ואני ככה ואני נחמדה אבל טיפשה וגם יפה… שקר שקר שקר. אנשים אוהבים לקטלג ולהמציא. שום דבר מזה לא נכון ןהגיוני. תתייחסי בבקשה רק לעובדות. כיסא קיים ואפשר להרגיש בידיים. תצביעי על כיסא. עכשיו תצביעי על נחמד. איפה זה נמצא נחמד? באף? בפה? תצביעי על יד. עכשיו תצביעי על חוכמה. או מכוער. או על מחשבה שעוברת לך בראש. או על טוב או רע… זה לא קיים וקשה לנו להבדיל.
    העניין הוא שרוב האנשים מתבלבלים ומאמינים למחשבות שלהם. מחשבות הן ללא שליטה, מורכבות מתת מודע זכרונות מעוותים וכו, עולות וקופצות לנו לראש. לפעמים אני חושבת שההורים שלי חייזרים, אבל זו סתם מחשבה- זה לא אמיתי. אני בוחרת לא להאמין בזה למרות שזה עולה לי במוח. בדיוק כמו למחשבות אחרות כמו- קשה לי. אני רוצה להפסיק. אני סוס פוני מעופף. אמבורגר מדבר איתי עכשיו. אני מכוערת. אני חלשה. אני מדהימה. וכו…
    אז לך יש מחשבה שיש אלוהים. וזה נפלא וכיף וגם לי יש מחשבות כאלה..מתערבת שאולי עולה לך מתישהו המחשבה שאיןנאלוהים ואת פשוט בוחרת לא להאמין בה. תוכירי בבקשה את הבחירה. את הקיום שלה. ותהי כנה בנוגע למניעים. אם באמת נדמה לך שמלאך מלמד תינוק תנך בבטן ושאלוהים דורש למען מוסריות לצום, אז באמת אין לי מה לומר לך… נדמה שהערכים שלך…. קשים ולא לטעמי ולא בעיניי. בטוח שלא לאוזניי. שאסור לגייז להתקיים? או עליהם להפוך לסטרייט? שאנחנו עם נבחר יותר? גזענות. אני רןצה להקיא :/
    תראי- אם את מסכימה איתי על הערכים ש- כל בני האדם בעולן שווי ערך ומגיע להם אותם דברים, שארץ ישראל השלמה מבחינת אלוהות היא לא תנאי כדי למלא איר פקודות נסתרות כי אם יהיה ניתן למנוע הרג של חיילים- אז זה חשוב יותר למנוע הרג מאשר להחזיק לדוגמה בכל ירושלים ( כלומר ערך החיים קודם לכל), שמותר לכל אדם וכל סגנון חיים ותרבות להתקיים ללא מפריע ואף בסיוע ( כלומר כיבוד הזר והשונה) כמו אוטובוסים בשבת וכו- אז אחלה. אני אשמח לשמוע איך את מתאימה את התנך לערכים האלה. אבל הרבה רבנים מתייחסים הרבה יותר לערכים נוראיים. התנאי הבא הוא להודות שמבחינה סטטיסטית הסיכויים הם שאין ( ההוכחה נמצאת בפוסט שהגבת של מרוגז קלות, הוכחה מתמטית ופשוטה ) ומכאן שנראה לך שיש לאו דווקא כי יש. אלה סתם כי זה טעמך האישי ואולי מתוך צורך. טעם אישי שמקובל עליי בתנאי שהוא תואם לערכים הנל.
    מקווה שלא פגעתי בך אני איכשהו. פשוט בגלל כל הגזענות והערכים הנוראיים האלה קרתה השואה וחרא דומה… את יכולה לנחש את הסתייגותי מדברים כמו “העם הנבחר”. או לחילופין “כל ישראל שלנו בגלל אלוהים אז בואו נצא למלחמות ונמות גם אם יש דרך לתת שטחים קטנים ובכך לייצר שלום”. אבל זו רק אני :/

    03/03/2015 05:21
סיפורים נוספים שיעניינו אותך