קטע קצר למחשבה בסגנון שונה מהרגיל אצלי... מתוך שיעור/פעולה שאני מעביר לבני נוער בליל שבועות. מה התשובה לדעתכם? אשמח לשמוע בתגובות...

הנסיכה שברחה | “לפיכך הִרבה להם…”

16/05/2021 202 צפיות 2 תגובות
קטע קצר למחשבה בסגנון שונה מהרגיל אצלי... מתוך שיעור/פעולה שאני מעביר לבני נוער בליל שבועות. מה התשובה לדעתכם? אשמח לשמוע בתגובות...

“עכשיו תסבירי לי – את נורמלית?!”

שתקתי, הושטתי את הקערה, וחווה מזגה לי מנה שנייה מהמרק המהביל.
רק לפני כמה דקות הגעתי אליה. לא הייתי יכולה לסבול עוד בארמון, הרגשתי כמו בכלא, כמו אסירה, הכל: “אסור! אסור!”.

אתן לא מסוגלות להעלות על דעתכן כמה חוקים ונימוסים מחוייבת בת מלך! עלו לקומה החמישית, המשיכו במסדרון השני משמאל, חדר שישי מימין, כן, זה עם הדלת הגדולה – ותראו שם ספרייה ע-נ-ק-י-ת שכל ספרֵיה נועדו רק להסביר איך נסיכות צריכות להתנהג… זה נראה לכן נורמלי?!

אני לא מרגישה שום קשר לכל החוקים האלה – מה לי ולהם? וכי מה עשיתי רע שהוטלו עלי כולם? סך הכל נולדתי למלך ולמלכה – אז מה?! זה אומר שאני צריכה להיות אסירה?! זה אומר שאסור לי לחיות?!

כל בוקר – השכמה לפני זריחה, צחצוח הגוף, סדרת חינוך, סדנת קריאה בספרים עתיקים, עמידה לצד אבי בשעות קבלת קהל…

וזה עוד כלום! תארו לעצמכן שאתן יושבות בארוחה, לפניכן סעודת מלכים (כפשוטו…), שולחן עמוס מכל טוב, אתן גוועות מרעב, כבר כמה שעות מאז שהתעוררתן וכלום עוד לא נכנס לפה. והנה, כשאת מתכוונת כבר להסתער על הגלידה, קוראת לך אמך: “חירות! מה אתה עושה?! איזה מין נסיכה את? שטפת ידיים? הזמנת את הסועדים האחרים לשבת עמך? ואיפה הסינר שלך? את רוצה שהבגדים המלכותיים יטנפו?!”

אתן בטח חושבות שזה כיף להיות בת מלכים, כך חושבת גם חווה. אבל כולכן חיות בסרט, שם תמיד הנסיכה נראית מאושרת מהחיים, חיה חיי הוללות ופאר – שקר!!!
אין לך משפחה אומללה יותר ממשפחת המלוכה! איננו חופשיים. תמיד מסתכלים עלינו ובוחנים אותנו בזכוכית מגדלת. כל דבר שגוי שאת עושה – ויהיה זה הכי קטן – מיד מפורסם בכל ערוצי התקשורת, ותוך שנייה מתחילים הטלפונים והשליחים מרחוק. העיתונים מפוצצים ברכילות. הפגנות מחוץ לארמון וכו’ וכו’… בחיאת! כולה רוצים לחיות. תנו לחיות לחיות!

אני מביטה בערגה מחלון חדרי שבקומה השביעית, מסדרון ימני, חדר חמישי משמאל, כן – זה עם הדלת החומה העתיקה… למרות הגובה הרב, עדיין ניתן לראות את פשוטי העם המאושרים, חיים חיי חופש ושמחה, עושים מה שבא להם, ככל העולה על רוחם, אף אחד לא עוצר בעדם (אלא אם כן הם ממש מגזימים…) – איפה הם ואיפה אני…

אני רואה ילדות יחפות רצות ומשוטטות ברחובות בשמחה, מקפצות בגינות והולכות בטלות, עם מי שהן, איפה שהן רוצות וכמה שהן רוצות. ואני – לבושה בגדי מלכות כאסירה, בקושי זזה, נמצאת תחת מעקב צמוד תחת סדרת מוריי ומחנכיי. כל דבר קטן נרשם בפנקס – ועל הכל אני עתידה ליתן את הדין…

חווה היא אחת מחברותיי הטובות. היא באמת: “מלכה”! משוחררת, אין לה אף אחד על הראש, קמה מתי שבא לה, הולכת לישון מתי שמתחשק לה, אוכלת רק מה שהיא רוצה. ובעיקר – לא צריכה להקשיב לאף אחד, שיאמר לה מה לעשות ומה לא לעשות!

והיא עוד שואלת אותי אם אני נורמלית שברחתי מהארמון! האם יכולתי שלא לברוח?! נראה אותה שם, גיבורה גדולה…

“רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל – לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: ‘ה’ חפץ למען צדקו – יגדיל תורה ויאדיר'”. (משנה, מכות ג, טז)

הנסיכה שברחה | “לפיכך הִרבה להם…”
דרוג הסיפור 4.5 | 2 מדרגים

תגובות (2)

שמעתי משהו דומה: ילד שרצה צעצוע, וסירב להיפרד ממנו. אביו רצה בסך־הכל להוסיף בטריה ולשדרג את חוויית המשחק של בנו. הבן צרח וסירב להירגע, עד שקיבל את הצעצוע בחזרה.
לכאורה, עכשיו הוא היה צריך להיות מרוצה כפליים. אבל כשקיבל לידיו את הצעצוע בחזרה, זרק הילד את הצעצוע בחמת־זעם, והצעצוע נשבר.

את ‘מוסר ההשכל’ אפשר היה להכניס אל הערת הצד. לדעתי, אפשר לוותר עליה לגמרי.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

20/05/2021 01:20

    אני חשבתי על מוסר השכל אחר, יותר בכיוון מהר”לי, אבל גם המוסר שאתה העלית נכון כמובן…

    21/05/2021 18:07
סיפורים נוספים שיעניינו אותך