עזוֹר לי

Rumpelschtilzchen 23/03/2021 298 צפיות 8 תגובות

עזור לי בבקשה.

כן יקירתי, הנני.

אני צריכה עזרה.

בבקשה, מה שתגידי.

למה אתה עומד? עזור לי!

מה תרצי שאעשה?

שתעזור לי! ריבונו של עולם! מה לא ברור?

בבקשה, יקירתי, אני כאן!

לא ביקשתי ממך לעמוד כאן, ביקשתי עזרה.

בסדר… ?!

מה בסדר?? מה?? תתחיל לעשות משהו!!

והמשהו הזה הוא?

כל דבר, לעזאזל, רק תתחיל לזוז כבר.

ביקשת עזרה – אני כאן! שאחזור לעיסוקיי?

אווווף!

סליחה, יקירתי, אבל עדיין אין לי כנפיים.

הבט סביב! כל־כך הרבה דברים צריך לעשות, ולי יש רק שתי ידיים.

הבטתי סביב… ועדיין לא ברור לי מה את רוצה ממני.

עזרה!!!

צר לי, אבל אין לי מושג איך לעזור לך.

למה, אלוהים, למה הגברים כאלה סתומים?

אני באמת מצטער, אבל אני סתום. עכשיו ברשותך- או שתבהירי לי מה בדיוק לעשות, או שאמשיך לעשות כלום.

אין לי מה להוסיף, הבהרתי את עצמי בצורה המיטבית. אני! צריכה! עזרה!!

אולי תהיי קצת יותר קונקרטית?

לכבס, לגהץ, לנקות, לתלות, לקפל, לשפוך זבל, לסדר, לרחוץ, לחתוך, להחליף… לעשות!

התקדמנו… ועכשיו מה מתוך כל אלו לעשות?

הכל.

גם לי יש רק שתי ידיים, למקרה שלא שמת לב. אז פרה־פרה, נשחט את כל העדר. מה קודם?

מה שבא לך.

מה שבא לי? לא בא לי. מה את רוצה?

תוריד את הפח!  זבל.


אימהות יקרות, בנות־זוג יקרות – אנו הגברים סתומים. לא חושבים בצורה מורכבת, לא מבינים רמזים, עושים בדיוק מה שמבקשים מאיתנו.
אנו שמחים לעזור, ומאוד מעוניינים להרגיש חיוניים.
אם לא ביקשו מאיתנו מפורשות לבצע דבר־מה, שווה־ערך הדבר לכך שביקשו מאיתנו לא לעשות.
רוצה עזרה? בשמחה! בקשי בעדינות, לא בפקודה; הבהירי היטב מה בדיוק את רוצה שנעשה – דבר אחד! מוגדר וברור; ואל תשכחי להחמיא (באמת, לא מן הפה ולחוץ).
התודה שלךְ, והחיוך המרוצה (אולי גם חיבוק חם) – יגרמו לנו לרצות לעזור.

בנים יקרים, גברים יקרים – אמא או בת־הזוג עובדת קשה. היא לא באמת צריכה עזרה, היא צריכה אתכם. הראו נכונות לעזור; שאלו אותה מה לעשות; הבהירו לה שאם וכאשר היא צריכה – אתם זמינים עבורה (ורק אח”כ פנו לעיסוקיכם).
היא ביקשה מכם עזרה? עיזבו מיידית את עיסוקיכם, וענו לה בשמחה (אמיתית, לא מזוייפת): “בשמחה אמא” “בשבילך- הכל” “עד חצי המלכות, יקירתי” וכדו’.
סיימתם? שאלו “מה עוד?” או בקשו רשות לחזור לעיסוקיכם.


קוראים יקרים – תגובות!
המוטיבציה להמשיך לכתוב – תלויה בעצם התגובה. כל תגובה.

חג־אביב שמח.

עזוֹר לי
דרוג הסיפור 5 | 5 מדרגים

תגובות (8)

אוי אהבתי. זה היה חזק. וגם עכשיו עם כל הנקיונות לפסח אני רואה בדיוק למה אתה מתכוון ואת ההבדל בין איך אני עוזרת לבין איך אח שלי. תמשיך לכתוב כי אני ממש נהנית לקרוא את החומרים שלך. יש בכתיבה שלך משהו שונה (לטובה ממש) שלא ראיתי אצל אף אחד אחר ואני קוראת הרבה. יאה אללה חפרתי ברמות. בקיצור תמשיך לעשות את מה שאתה עושה כי אתה עושה את זה טוב.

23/03/2021 18:38

אהבתי את הכתיבה, אבל לא אהבתי את השוואה הזו בין גבר לאלוקים. הוא לא זכר, וגם לא אדם… הבנתי את המסר ואני יכולה לומר שגם אני ככה למרות שאני בת, באמת צריך להיות יותר ספציפיים.

24/03/2021 22:47

יהודית יקירתי – תודה רבה. ממש לא חפרת. אני מאוד מעריך תגובות, ובוודאי תגובות ארוכות. הן המניע האמיתי להמשיך לכתוב.
המשיכי להגיב גם לסיפורים נוספים, לא רק שלי, ואולי נצליח להחזיר לאתר את הקהילתיות שהיתה בו פעם.

שוקוצ’יפס הנהדרת – תודה רבה על תגובתך האיכותית. מתגובות שכאלו אני לומד כיצד להשתפר.
לא השוויתי חלילה בין יצור נחות כמו בן־אדם לבין יוצר העולם. המילה ‘אלוהים’ נאמרה מצד האשה בסיפורי, כמילת ייאוש. כמו ‘לעזאזל’; כמו ‘לכל הרוחות’; כמו ‘למען השם’ וכדו’.
לכל כלל יש יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. את מעידה על עצמך שצורת המחשבה שלך דומה לצורת המחשבה הגברית. בהחלט ייתכן, אך רוב הבנות, רוב מוחלט של הבנות, חושבות בצורה מורכבת מדיי להבנה הגברית. גם בקרב גברים ישנם כאלו שחושבים בצורה מורכבת; רובנו המוחלט זקוק להוראות הפעלה.
לגבי “צריך להיות יותר ספציפיים” – אשמח להבהרה.

קוראים יקרים: תגובות – בונות קהילה; תגובות בונות = קהילה.

26/03/2021 01:02

    קראתי את זה אחרת, עכשיו הבנתי. תודה.

    06/04/2021 11:15

עוץ לי היקר,
קטע טוב! אין מה לומר…
וגם אני כמובן מזדהה מאוד…

אנחנו למדנו בשנת הקורונה האחרונה לתפעל יותר את הילדים, גם הצעירים יותר, כל אחד לפי יכולתו… זה יכול להועיל… וחשוב לחינוכם… והם בוודאי צריכים שיכוונו אותם בדיוק בדיוק מה לעשות, ואיך, ומתי, וכמה, ואיפה וכו’ וכו’…

מבחינה סגנונית – באחד מספרי הילדים שערכתי, שהיה חלק מסדרה בת כמה ספרים, העירו למחבר כי הלשון של הילדים הגיבורים בסיפור קצת גבוהה מדי.
בתור סופרים, אנו רוצים שהטקסט יהיה כתוב בצורה הטובה, המדויקת ואולי אף הגבוהה ביותר. אבל לפעמים צריך להתגבר על הנטייה הזאת ו”לקלקל” בכוונה את הלשון, כדי שתהיה אמינה יותר.

לענייננו – פה ושם נכנסו לשיח שכתבת כמה מילים בסגנון גבוה באופן יחסי לחילופי דברים בין בני זוג ממוצעים… כדאי אפוא להוריד קצת את הסגנון כדי שיהיה דיבורי יותר.

לדוגמה:
“כן יקירתי, הנני” – לא מאוד דיבורי… אא”כ המילה “הנני” מסתירה בתוכה רעיון מהותי יותר.
“מה תרצי שאעשה?” – “מה לעשות” נשמע לי דיבורי יותר.
“הבט סביב!” – “הסתכל / ס’תכל סביבך!”.
וכן הלאה.

כדאי לעשות זאת בייחוד בקטע מעין זה, שבו יש גם הרבה סגנון דיבורי מאוד, כגון: “סתומים” וכדומה…

לגבי הקטע ההסברי בסוף – אולי אפשר להעביר את המסר הזה בלי הסבר מפורש, להעביר את המסר מהקטע עצמו.

אבל אלו רק הערות קטנוניות, הקטע יפה מאוד, סליחה שהגעתי אליו רק היום…

מועדים לשמחה!
עומר

01/04/2021 13:34

    עומר ידידי,
    תודה רבה על תגובתך, ואף־פעם לא מאוחר לקבל מחמאות.

    ה’תקלה’ נובעת מכך שאני חושב בשפה גבוהה. עם זאת, מנעד משלב השפה רחב מדיי; תודה על שהפנית את תשומת ליבי לכך.
    “הנני” היא דווקא מילה בשימוש יומיומי (אצלי, לפחות), והיא מבטאת לא רק נוכחות – אלא גם נכונות לפעולה.

    בהיבט מקצועי, על מוסר־ההשכל בהחלט ניתן היה לוותר.
    הבעיה היא אצלי. הקטע נכתב על־מנת להעביר מפורשות את המסר.
    יש כותבים באתר, שמשתמשים בו בכדי לפרוק מתח נפשי בסגנון ‘סיפור אישי’ או בסגנון ‘יומני היקר’.
    למען הדיוק: מוסר ההשכל נכתב תחילה, וההשראה הגיעה בעקבותיו. כל זאת נעשה בדקות ספורות, בשעות הלילה המאוחרות, אחרי יום נקיונות ארוך (זה מה שעושים מורים בחופשת הפסח).

    תודה רבה.

    01/04/2021 16:22

אהבתי מאוד את הדיאלוג ואת הכתיבה, היא מזכירה לי מאוד סיטואציות שקרו לי בחיי היום-יום, לצערי. בהחלט יש פער תודעתי ומחשבתי בין נשים לגברים, ואם לא מבינים אותו גם קשה להתגבר עליו.

מוסר ההשכל בסוף אדיר!

03/04/2021 20:38

    תודה רבה יקירתי.
    כפי שדוקטור ג’ון גריי אמר: “גברים ממאדים, נשים מנוגה”.

    05/04/2021 00:35
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך