הלידה

19/05/2020 297 צפיות אין תגובות

אמי אמרה לי שבלידתי לא רציתי לצאת. רופאים רבים, מיילדות מודאגות, אחיות מתחילות, ניסו למשוך אותי החוצה ואני התנגדתי בכל כוחי.
לא רציתי לצאת מהמקום החם והבטוח בבטנה של אמי. לא רציתי להגיע למקום שאליו הם מנסים להביא אותי בכוח. אבל הם היו כל כך חזקים ולי לא נותרו כוחות להיאבק כנגד משיכתם האכזרית.
הם ניצחו בקרב ואני, צבועה בגווני אדום של הדם מהמאבק באנשים הללו, נכפיתי להגיח לעולמם, ובכיתי. כמה שבכיתי. בכיתי כי הרגשתי מהרגע הראשון שהמקום אליו הם משכו אותי אינו מקום טוב עבורי. זהו מקום קר, חשוף, מפחיד, זר. בכיתי כי הבנתי שלעולם לא אחזור לבטנה הטובה של אמי. והם כולם חייכו ובכו מאושר ומריגוש . והם לא הבינו את עומק הצער בליבי הקטן וחסר האונים. הם לעולם לא יבינו.

הלידה
דרוג הסיפור 5 | 4 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך