Lior72
קטע קצר על כל מה שהוא או אני או לא אני... משהו כזה...

הרכבת

Lior72 17/05/2021 170 צפיות 6 תגובות
קטע קצר על כל מה שהוא או אני או לא אני... משהו כזה...

אני נעשה שפוף עם הזמן. השבוע אני נוטה לפנים, בשבוע הבא אזחל על ברכיי, בשבוע אחריו אפול על ידיי.
מי ממתין לרכבת יחד איתי? אני פונה לימין. אני פונה לשמאל. אני לבדי.

שריקה מחרישת אוזניים. אני גורר עצמי הלאה, מתפתל ומזדחל, לחיי נשרטת מן החצץ והאבק ממלא את פי.
דלת נסגרת מאחוריי. אני נתמך בעמוד מתכת על מנת להביט מבעד לחלון.

אני חוזה שוב בנופים שראיתי זה מכבר – אתמול, או שמא בעידן אחר. ואלפי תמונות שונות מתלכדות לתחושת שלווה מושלמת. אך אני משפיל מבטי. דמעות נקוות בעיניי, ואני מוחה אותן בידי החבושה. הזיכרון בוער, ואני, הרי, כבר מכוסה בכוויות.

אני פונה לעבר השני, מצל על עיניי ומרחיק מבטי קדימה; אך הערפל סמיך והאופק מטושטש, ואני מזהה רק צורות מעוקלות – האם אלו עמקים או גבעות? אני נאנח עמוקות והחלון מתכסה באדים.

אך מה הטעם למחותם? ובעצם, לאן אביט עתה? איזה נוף יביא לי נחמה? האם מוטב שפשוט אתבונן בידיי המצולקות, בזרועותיי החבולות — או אולי ביצור מעורר הרחמים שמביט בי מן השתקפותי?

סוף דבר, אישען אחורנית ואעצום את עיניי. אשלים עם דהירתה הבלתי-פוסקת של הרכבת, עם נופייה המשתנים ללא הרף ועם עובדת היותי הנוסע הבודד. לעזאזל, אולי אף אפתח חלון ואהנה מרוח קרירה שתשחק בשיערי.

הרכבת
דרוג הסיפור 5 | 3 מדרגים

תגובות (6)

אהבתי מאוד את הקטע! כתיבתך מרתקת ונוגעת ללב.
המשך לכתוב, אתה מעולה😁

17/05/2021 19:46

    תודה רבה!! :)

    17/05/2021 21:56

אתה כותב מעולה.
הרעיון מרתק, והכתיבה קולחת.
תמשיך לכתוב! :-)

18/05/2021 16:46

    תודה רבה :)

    20/05/2021 23:32

וואו, מדהים!

19/05/2021 16:27

תודה!

20/05/2021 23:32
סיפורים נוספים שיעניינו אותך