D_S fanfic 48
זה קטע שכתבתי יחסית מזמן, ואני שמחה ועצובה לראות שכתבתי מש יפה אז. עכשיו אני כותבת פחות, וזה למה פתחתי את העמוד - כדי לחזור לכתוב. השארתי את הסיפור כפי שהוא, לא שיניתי או הוספתי דבר. תכתבו אם אתם מעדיפים פאנפיקים, קטעים כמו אלה או סוגים אחרים.

להגיש עבודה בספרות

D_S fanfic 48 28/05/2020 480 צפיות תגובה אחת
זה קטע שכתבתי יחסית מזמן, ואני שמחה ועצובה לראות שכתבתי מש יפה אז. עכשיו אני כותבת פחות, וזה למה פתחתי את העמוד - כדי לחזור לכתוב. השארתי את הסיפור כפי שהוא, לא שיניתי או הוספתי דבר. תכתבו אם אתם מעדיפים פאנפיקים, קטעים כמו אלה או סוגים אחרים.

אז הייתי צריכה להגיש עבודה בספרות. חשבתי וחשבתי, אך שום רעיון לא עלה לי לראש. שאלתי את יובל “יש לך במקרה רעיון על מה לעשות את העבודה בספרות?” אבל היא לא עזרה לי במיוחד: “מה? יש עבודה בספרות? למתי? ממתי יש עבודה בספרות? למה? מי נתנה את העבודה?” חשבתי שתגיד גם “איפה, לאן, איזה..” ושאר מילות השאלה.
ניסיתי אצל רונית “סליחה, אולי יש לך במקרה רעיון לעבודה בספרות?” רונית חייכה אלי ואמרה: “טוב שיש ילדות כמוך בעולם, שעדיין קוראות ספרים ולא כל היום עם הראש במסך. ולגבי העבודה, אני בטוחה שתצליחי להסתדר לבד. את ילדה יצירתית וחכמה.” נאנחתי בשקט ויצאתי מהספרייה. גיחכתי ולעגתי לעצמי “איזו ילדה הולכת לספרנית כדי לקבל עזרה? יש את החברות, המחנכת. המשפחה…” הירהרתי בעצב על מה שעד לפני שבועיים נקראה ‘המשפחה’ שלי. “אני בטוחה שהם לא היו צריכים להתגרש כדי להיות מאושרים. אז מה, ריב פה, ריב שם, לא כזה ביג דיל.” המשכתי ללכת לכיוון הכיתה ובלי משים נתקלתי באלמוג. “תסתכלי לאן את הולכת!” קראה. “ברררר” נהמתי.
ברגע שעברתי לבית הספר הזה, מיסודי לעל יסודי, הבנתי ששום דבר לא השתנה. תמיד תהייה את קבוצת הבנות הכריזמטיות, שלא מהססות לומר את דעתן בקול, את קבוצת הבנות השקטות, שלא מנסות להתבלט, ואת… ואותי. אני עדיין לא החלטתי מה או מי אני. אני חושבת שאני שילוב של שתי הקבוצות, ישנם מקרים שאני לא מהססת להשמיע את קולי, וישנם מקרים שבהם אני מעדיפה להחריש. כמובן שיש לי אופי משלי, אני לא מנסה להדמות למישהי אחרת. אני מי שאני.
אז כן, איפה הייתי? אה, אני צריכה לכתוב את העבודה בספרות. התלבטתי אם לכתוב על הממשלה שלא סגורה על עצמה, על הגזענות המתמשכת או על הכחדת בעלי החיים המזעזעת. החלטתי שהנושאים מדכאים מדי, וחשבתי על אפשרויות יותר שמחות…. אולי אעשה על… על… נו, אני כזאת מסכנה שאני לא מצליחה להיזכר בשום דבר משמח? איזו מפונקת אני. אולי.. אני יודעת! אכתוב על עצמי! אכתוב על כך שאין לי רעיון לכתיבה, ושבעצם העבודה היא- על המחשבות שלי ועל מה שקורה לי בזמן שאני חושבת על נושא לכתיבה. והרי גם אמרו שהנושא צריך להיות קשור אלינו, אז זה מושלם! עכשיו אני רק צריכה לכתוב על כל מה שקרה לי, וזהו! העבודה מוכנה!

אז הנה אני עכשיו, כותבת את הסיכום של העבודה, כפי שדרשו מאתנו במחוון. למדתי מעבודה זו שאני צריכה להקשיב למחשבות שלי, לתת להם ביטוי, ולא ללעוג על עצמי. למדתי שאני צריכה לכתוב לעיתים קרובות יותר, אני שוקעת בכתיבה ונרגעת. אני מתחברת עם הדמויות שאני יוצרת מדמיוני, ולפעמים אני תוהה אולי אני דמות בספר בעצמי. דמות בספר החיים. אי אפשר לדפדף קדימה ולראות מה יקרה, ואסור לשקוע בעבר אחרת לעולם לא נתקדם. אז זו העבודה שלי.
מגישה: אני

להגיש עבודה בספרות
דרוג הסיפור 5 | 4 מדרגים

תגובות (1)

טוב, אז זה קטע שכתבתי די מזמן. אני אשמח אם תגידו איזה סוגים אתם מעדיפים – פאנפיקים, קטעים קצרים כמו אלה או משהו אחר. אני אעלה כמה שאוכל. אני בהחלט מבינה שפאנפיקים מצליחים יותר, אבל אני אכתוב כמה סוגים שונים. חג שמח! ✨💘✨

28/05/2020 15:28
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך