לכתוב

13/12/2021 141 צפיות 3 תגובות

את זוכרת איך פעם הכתיבה הייתה הכל.
איך ניסית לדמיין איך מרגישים אנשים אחרים ושפכת את הכל על הנייר.
לפעמים חיפשת גם פנימה.
וכתבת כמעט כל יום.
מטאפורות, דימויים, חרוזים.
הכל הלך.
קטעים עם או בלי מסר.
העיקר לכתוב.
את זוכרת איך הכתיבה מילאה אותך.
הרגשת שכמעט מצאת את המילים הנכונות.
שעוד מעט תצליחי לכתוב משהו שאף אחד לא כתב לפני.
רצית ליצור משהו שלך.
משהו שיצדיק את האוויר שאת נושמת.
שיגרום לך להרגיש כאילו יש סיבה שנולדת.
להאמין שאלמלא היית קיימת היו חסרות המילים המדויקות שרק את הצלחת לצרף.
אבל כמה שאהבת לכתוב את לא חידשת כלום.
אהבה, דיכאון, חלומות קטנים, ותקוות גדולות.
הפחד התמידי מכל מה שלא מוכר.
הרצון להיות שונה.
הכל כבר נאמר.
וגם אם את בחרת מילים משלך, היו שאמרו זאת כבר יותר טוב.
שהעבירו את אותם רעיונות בצורה הרבה יותר משמעותית.
שום דבר שכתבת לא היה חסר בעולם בעולם לפני שהגעת.
וגם אם לא תהיי פה יותר כולם יסתדרו בלעדייך.
בלי ערימות הדפים שדחפת למגירה.
בלי המילים שלך.
השמש תזרח, הגשם ירד.
אנשים ימותו ותינוקות חדשים יוולדו.
והכל יישאר כרגיל.
אל תטעי, את גם לא הפרעת בשום צורה.
לא עשית פה נזק, או לפחות לא עשית יותר נזק מהאדם הממוצע.
לא הרסת את העולם.
סתם עברת פה בלי להשפיע.
את לא מבינה למה את לא מצליחה למצוא את המקום שלך.
את חשבת שהמילים היו המשמעות שלך.
שזה מה שאת מסוגלת לעשות.
אבל אין לך שום דבר לחדש.
שום דבר לומר, לפחות לא משהו עם חשיבות.
ואין שום דבר אחר שאת מסוגלת לעשות.
וזה לא שלא ניסית.
פשוט כלום לא מלהיב אותך.
את יוצרת לעצמך גבולות ואז את לא מצליחה לפרוץ אותם, לכן את לא מתקדמת לשום מקום.
כשאת נופלת את נשארת על הרצפה כי אין לך כוח לקום.
את פשוט מחכה שהימים יעברו שמישהו אחר יכתוב את המילים שאת היית צריכה לשמוע, כי את לא מסוגלת לעשות את זה בשביל אף אחד אחר.
פעם רצית לכתוב כדי לתת השראה אבל במקום זה את מוצאת את עצמך כותבת כדי לנקז את כל הרעל מהלב שלך.
וגם זה לא כל כך מצליח לך.
אז את פשוט מחכה, שאנשים אחרים ישנו את העולם. שאנשים אחרים יתקנו את מה ששבור.
יגלו את מה שנסתר.
יצילו את מה שלפעמים נראה אבוד.
ואת תעשי כמה שפחות נזק עד שתצליחי להבין אם אולי יש לך משמעות שפשוט לקח לך זמן למצוא.
או שנולדת כדי להיות החושך שבזכותו האור בולט יותר.

לכתוב
דרוג הסיפור 4.1 | 8 מדרגים

תגובות (3)

אהבתי מאוד את ההתחלה, ממש הרגשתי שהיא מדברת אליי ואל התחושות שלי. לגבי החלקים הקודרים יותר, אני בהחלט מבינה את הסיבות לתחושות האלה.

אני יודעת להגיד על עצמי שבאותה תקופה שאני הייתי במקום הזה אני לקחתי את הפסק-זמן שהייתי צריכה והתחברתי יותר אל עצמי כדי להבין מה אני רוצה מכתיבה ומה המקום שיהיה לי נוח בו, גם אם זה “עיכב” בשבילי סיפורים אחרים.

רציתי מאוד שכולם יתחברו אבל בסופו של דבר אנשים קוראים דברים שונים ולא תמיד יש תחושה שמישהו באמת קרא בכלל, אבל ברגע שהייתי שלמה אם קטע מסוים הרגשתי שזה לא משנה- כי זה מה שרציתי להגיד וזה שם ובחוץ וכל מי שרוצה להתחבר יכול. שזה אני ושזה קטע שאני גאה בו.

מקווה בשבילך שלאט לאט הגבולות ייפרצו ושהמחשבות הקודרות מעט ייעלמו.
יש לך כתיבה ממש טובה והקטע הזה מוכיח את זה.
אני לא חושבת שאת חושך ואני בטוחה שיש בך משהו חדש שאחרים לא יודעים. אולי את פשוט לא רואה את זה עדיין =]

16/12/2021 15:15

מוזר לי שפספסתי את הקטע הזה עד עכשיו, ופספסתי אותך.
אני די משתדל לעקוב אחרי כל הכותבים.
הרגשתי הזדהות עמוקה עם התחושות שמתוארות כאן. אפילו ניסחתי כמה משפטים דומים בסיפורים שלי. לצערי את חלקם כבר הסרתי מהאתר.
אני מנסה לחוש סימפתיה למצבך, אבל מתלהב מדי מהתחושה שיש מישהו שאולי מבין את מה שאני מרגיש.
מתנצל על האגונצטריות.
אהבתי את הקטע אבל, אז לפחות זה.

20/01/2022 22:35

מסתבר שלא פספסתי אותך. הגבתי לך כבר בעבר.

נזכרתי בשיר קצר שקראתי והוא התאים לי כתגובה לקטע הזה. אני לא יודע אם יוצא לך לקרוא את התגובות – את לא עונה – אבל אני מקווה שזה איכשהו יגיע בכל זאת.

If I can stop one heart from breaking
by
Emily Dickinson

If I can stop one heart from breaking,
I shall not live in vain;
If I can ease one life the aching,
Or cool one pain,
Or help one fainting robin
Unto his nest again,
I shall not live in vain.

23/01/2022 15:51
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך