מאבדת אחיזה

05/01/2019 179 צפיות אין תגובות

נפשי הקטנה אבודה
מסתתרת מקופלת על נדנדה
קצת ישנה ומאובקת יש להודות
אך נשמר פארה והודה
גם לאחר כל השנים הללו
תלויה כך סתם בין שמיים וארץ
ועם כל תנופה
הכוכבים מסתכלים עליי
מלאכת מחשבת אני חושבת לעצמי איך
אף פעם לא נמאס לי להביט בהם כמו שוטה
להרהר
על הא ודא
רק כדי להישאר איתם עוד קצת
יצרי הבריאה
יופיים מהפנט אותי
כל ערב יוצאים לקראתי
מארחים לי חברה
תמיד מקבלים פניי בשמחה
ונשארים גם אחריי
אנשים רבים מספור הסתכלו עליהם לפניי
ולמרות זאת אני מרגישה כאילו נועדו לי
שהם רק שלי
כשעננים מגיעים לעיתים ומסתירים ומסירים
את האור המיוחד
את הבוהק המסחרר
אובדת התחושה שיש שם למעלה
מישהו ששומר
שאני לא לבד
שאני לא אחת
שלא השתגעתי או התחרפנתי
שלא איבדתי עצמי לדעת
והנה
העננים חלפו להם
מבלי ששמתי לב
ואני עוד שקועה בצער ובכאב
תלויה בין שמיים וארץ
ולא נפל חלקי מבני האדמה
או מבני הרקיע
מרחפת לי תועה באפלה
שוגה בבחירת דרכיי
ולא מודעת לטפיל שהשתלט עליי
הריקנות
נושכת בחוזקה
מנסה לטרוף עוד ועוד חלק
ומשאירה אותי מסוחררת
נוטה ליפול
חסרת יציבה.

מאבדת אחיזה
דרוג הסיפור 4 | 2 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך