לא ממש סיפור קצר. סתם יצא מהלב.

עד שהמוות יפריד בינינו

21/09/2019 1205 צפיות 2 תגובות
לא ממש סיפור קצר. סתם יצא מהלב.

כבר כמה זמן שזה לא הולך, משהו מת, נכבה, לא קיים יותר.
האהבה שלו שאותה חשב שלעולם לא יאבד פתאום הפכה לרוטינה משעממת, שגרה, חוסר תשוקה.
נשמע מוכר?
ככה זה אצל כולם הם אמרו לו, בסוף הופכים לשותפים, האהבה לא נשארת לנצח רק החברות.
אבל למה?
למה שלא יוכל להרגיש שוב את הפרפרים האלו בבטן? את התשוקה הזאת שכל חלק בגופה גורם לך להשתגע.
זהו? צריך להתפשר? לחיות את שאר החיים כמו שני חברים בדירת שותפים?
הם לקחו הפסקה לתקופה שבה הוא מצא את התשוקה הזאת אצל מישהי אחרת, האם זה זמני? האם בסוף כל תשוקה נעלמת? איך אתה אמור לדעת לעזאזל?
שיברון לב.
אבל קשה להתנתק, מההרגלים, מהחברות, מהחיים ביחד . בלתי אפשרי כמעט.
אנשים מבלים את מחצית חייהם בחוסר שמחה מוחלט, מתפשרים על חיים משעממים בשביל הנוחות, בשביל הילדים, בשביל הכוס אמק.
הרחובות מלאים באנשים יפים עם פרצופים כבויים.
האם איבדנו את הנוסחה ?
הכרחנו את עצמנו להתמסד, להשתעבד האחת לשנייה.
עד שהמוות יפריד בינינו.
סרטים של דיסני עם נסיכות ואבירים על סוס לבן.
גירושים, מריבות, הסכמי ממון.
משהו לא עובד.
ואנחנו מתכחשים לקיומו.
אתה כמעט בן שלושים יאללה למה אתה מחכה?
איפה החתונה? ילדים? רוצים לשמוח איתך!
כוס אמא של כולם.
קשה לי.
אהבה זה משהו גמיש, החצי השני זה חרטה של סיפורי אגדות, יש המון אנשים שאנחנו יכולים להתאהב בהם והם יתאהבו בנו בחזרה.
המון חיבורים פוטנציאליים ודברים שאנחנו יכולים ללמוד אחד מהשני.
שבע מליארד אנשים בעולם שרק רוצים מישהו שיחזיק אותם על הספה ויצפה איתם בטלוויזיה יחד.
חלאס לשפוט.
זוכרים את התחושה הזאת של התאהבות? אתה שם שכבר מעדיף להישאר עד 11 בעבודה שהילדים והאישה ירדמו.
את שכבר הפסקת לספור מתי בפעם האחרונה עשיתם סקס.
זה לא מגיע לך, זה לא מגיע לכם.
אנחנו צריכים ללמוד לשחרר, להנות, לא לחשוב.
אבל איך לעזאזל משחררים?
הומואים ולסביות מעצבנים אותנו עם המצעדים שלהם.
אולי כי אנחנו קצת מקנאים? בחופש הזה של להיות מי שאתה באמת, להראות לעולם את הפנים האמיתיות שלנו, לחגוג את החיים.
כי אנחנו משחקים את המשחק לפי החוקים שאנחנו קבענו, חוקים שאי אפשר לשבור.
בעלי, אשתי. מילים שלוקחות בעלות על האדם האחר משייכות אותו אלינו ולוקחות את אישיותו.
אולי יום אחד נלמד לשחרר, לשמוח.
להנות מהעולם הזה כמו שהוא ולא לפחד מה הוא יחשוב, מה היא תגיד.
הלוואי ונוכל לחיות באושר ואושר עד עצם היום הבא, בדיוק כמו בסיפורים.

עד שהמוות יפריד בינינו
דרוג הסיפור 3 | 2 מדרגים

תגובות (2)

מרגישים את הכאב והבלבול בכתיבה שלך.
אני מרגישה שאת חווה כאב נפשי מאוד חזק.
אהבתי מאוד ומזדהה איתך.

25/09/2019 22:49

    תודה רבה !

    26/09/2019 01:00
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך